דרוש: איש מדהים

בשנת 1780 הגיעו לעיר שטרסבורג הרוזן אלסנדרו די קליוסטרו ואשתו לורנצה סרפינה פליצ'אני. מהר מאוד הרוזן קליוסטרו שבה את לבם של אנשי האצולה, ולא בכדי: הוא היה מדען, מרפא, עסק באלכימיה, הפגין ידע נרחב בתורות הנסתר השונות (הן נסתרות מכדי שאפרט אותן כאן), ערך סיאנסים ואפילו טען לגיל מופלג, של אלפי שנים.

כיום יודעים שקליוסטרו היה שרלטן גדול. הוא נולד בשם ג'וזפה בלסאמו בפאלרמו, איטליה, למשפחה ענייה למדי שהתגוררה ברובע היהודי. השאלה האם היה יהודי או לא אינה מעניינת כרגע.

בחמש השנים הבאות דרך כוכבו של קליוסטרו בשמי אירופה, וכל המי ומי נהרו לפגוש אותו. בשנת 1785 הוא נשפט בעוון מעורבותו בפרשת מחרוזת היהלומים של מארי אנטואנט. בראייה היסטורית חלקו בפרשה היה שולי. מכיוון שלא נמצאו נגדו ראיות, הוא זוכה במשפט אך גורש מצרפת.

פרשת מחרוזת היהלומים הייתה פרשת הונאה מתוחכמת: אישה לא ישרה במיוחד (ג'אן דה לה מוט ולואה) שידלה את הקרדינל רוהאן לרכוש מחרוזת יהלומים יקרה כביכול עבור מארי אנטואנט, וכשהמחרוזת הגיעה לידיה היא מכרה את היהלומים. המקרה עורר זעם ציבורי כנגד מארי אנטואנט, אף על פי שהיא לא הייתה מעורבת בו, ויש היסטוריונים הסבורים שהוא היה אחד הזרזים לפרוץ המהפכה הצרפתית רק ארבע שנים מאוחר יותר.

נשוב לאלסנדרו די קליוסטרו: הוא גורש מצרפת, עבר לאנגליה ומשם לרומא. בדצמבר 1789 הוא נעצר בעוון ניסיון הקמת לשכה של הבונים החופשיים, נשפט ונגזר דינו למוות. מאוחר יותר, הומתק עונשו למאסר עולם, והוא סיים את חייו בשנת 1795 בתא כלא חשוך ומבודד בטירת סנטאנג'לו ברומא.

כיום, בשנת 2026, אנחנו יכולים להתבונן בהתנשאות ובזלזול כלפי כל אותם האנשים שהתפלאו ממעשיו. הרי אנחנו אנשים משכילים, רציונליים, ואנחנו יכולים להריח שרלטנים כאלה מקילומטרים.

אילו זה היה נכון, הרשימה הייתה מסתיימת כאן.

קליוסטרו, או בלסאמו, זיהה יפה את הצורך של הקהל שלו: רבים מהם היו משכילים בהשכלה פורמאלית, הם הכירו את תחומי המדע שהיו בתקופתם אך הייתה להם כמיהה אל האקזוטי ואל הנסתר: לצד הידע המערבי ברפואה ובכימייה, הוא סיפר שלמד את חוכמת המזרח במכה, במדינה ובקהיר, והפגין ידע גם בקבלה ובשאר תורות נסתרות כגון אלכימייה וכישוף. הוא היה שילוב של מזרח ומערב, והשילוב הזה ייחד אותו.

אני סבור שהקהל אחראי במידה רבה להיווצרותה של התופעה. האנשים חיפשו מישהו מופלא לשאת עיניהם אליו, ובלסאמו לא היה היחיד. באותה תקופה פעל גם הרוזן מסנט ז'רמן, עוד אדם שהתיימר לספר על חוויותיו ממאורעות שהתרחשו מאות שנים קודם לכן, וגם הוא דיבר על חוכמת המזרח והאלכימייה. אפשר לראות זאת כביקוש והיצע.

אבל… אם הוא היה שרלטן, הוא בוודאי לא נחל הצלחה בכל קסם, סיאנס וניסוי כימי. האם הציבור לא הבחין בכך?

ככל הנראה, וכאן אנחנו נכנסים לתחום הפסיכולוגיה של קבלת ההחלטות, הציבור הבחין ולא הבחין. כשמתעוררת סתירה בין מה שאנחנו מצפים לו לבין המציאות, המוח שלנו מבקש ליישב את הסתירה ומפעיל מנגנון הגנה שנקרא "הטיה קוגניטיבית". אפשר לדמיין איך הנוכחים בהופעה שנכשלה משכנעים את עצמם שהיו סיבות לוגיות לכישלון והן אינן קשורות בהכרח לקוסם שעמד מולם.

מלבד זאת, ההבנה שההופעה הייתה אחיזת עיניים היא מעין תעודת עניות בעבור המשתתף, שנאלץ להודות שהוא הולך שולל. אנשים משכילים ובעלי מעמד חברתי לא ימהרו לצעוק שהמלך הוא עירום. כמו בסיפורו של האנס כריסטיאן אנדרסן, המוני העם התפעלו מיופיה של חליפת המלך, שלמעשה נפל קורבן למעשה הונאה מתוחכם.

קליוסטרו האמיתי הוא כבר זיכרון רחוק, אולם גם בימינו אפשר למצוא לא מעט קליוסטרואים, והם רבים מכפי שנדמה. כיום אנחנו נבונים וספקנים, ולא מאמינים לסיאנסים ולהבטחות להפיכת עופרת לזהב. אנחנו יותר מתוחכמים, וכך גם הקליוסטרואים.

סאם בנקמן פריד, למשל, מכר אשליית התעשרות מהירה במסחר בקריפטו ולמעשה הונה את לקוחותיו בסכומי עתק. אנדרו טייט, משפיען רשת, הקים "אוניברסיטה", שבה הציע קורסים להתעשרות מהירה, אך ההתעשרות המהירה הייתה תלויה בהכנסת לקוחות נוספים לאוניברסיטה.  אליזבת הולמס עם ההונאה של Theranos גם היא דוגמה מובהקת: היא טענה שיש לה מכשיר ייחודי לבדיקת דם. העובדה שהטכנולוגיה לא עבדה לא הפריעה לה להמשיך ולמכור את השירותים למעבדות ולמטופלים.

בכל המקרים האלה, ואלה דוגמאות בודדות מיני רבות, הייתה הבטחה לתוצאות לא מציאותיות, בזמן שהעומדים מאחוריהן ידעו שהדברים אינם נכונים. השפה של ימינו יותר טכנולוגית ומדעית, וההונאות מותאמות לתקופה. חשוב להבהיר שלא כל חדשנות היא הונאה ולא כל מי שמציע מוצר חדש או דיאטה הוא בהכרח רמאי. ואולם, הונאות כמעט תמיד מתחזות לחדשנות.

הקליוסטרואיזם, כך אני סבור, הוא מכירת האשליה בידיעה ברורה שהיא אשליה, וליתר דיוק, כוונת ההונאה. נכון לכתיבת שורות אלה, וככל הידוע לי, יתרונותיה של תזונה נטולת גלוטן עבור האוכלוסיה הכללית, שאינה סובלת מצליאק או מרגישות מובחנת, אינה נמצאת בקונצנזוס מדעי, ויש צורך במחקרים נוספים. אך אם מישהו יחליט למכור מוצרים ללא גלוטן בטענה שהם מרפאים (אע"פ שהם לא), הרי שיש כאן הונאה.

גם בימינו אנשים מחפשים פתרונות קלים לשלל בעיות, וכשיש ביקוש, יש היצע. קליוסטרו לא המציא שום דבר. הוא וממשיכיו הבינו איך לענות על הביקוש. הסימפטומים לקליוסטרואיזם תמיד זהים: הבטחות גדולות, טענות למומחיות בלעדית, הסתמכות על עדויות בודדות והיעדר שקיפות וראיות מדעיות. ואנחנו, בדומה לילד בסיפורו של אנדרסן, נדרשים להעז ולשאול בקול "היכן הבגדים?"

הערה לסיום

מארק טוויין, בספרו "הרפתקאותיו של האקלברי פין" מפגיש את האק עם שני רמאים שמכנים את עצמם המלך והדוכס. השניים עוברים מעיירה לעיירה לאורך נהר המיסיסיפי, עורכים מופעי בידור מגוחכים ובורחים כעבור יום או יומיים. באחת העיירות, לאחר אכזבת הקהל מערב הקראת כתבי שייקספיר, הם מחליטים להעלות מופע מיוחד, לגברים בלבד (וכך הם רמזו שהוא מערב תכנים מיניים) בשם "המופת המלכותי". כל הכרטיסים למופע נמכרו, וגברים רבים ציפו לראות את המופע שאינו מותאם לנשים ולילדים. על הבמה עלה המלך, עירום וגופו צבוע בשלל צבעי הקשת. הוא הלך על ארבע כמה צעדים וירד מהבמה.

הקהל זעם, אך לפתע עלה על הבמה אדם ואמר: "עבדו עלינו, עבדו עלינו בגדול. אבל אנחנו לא רוצים שכל העיירה תצחק עלינו […] לא, מה שאנחנו רוצים זה לצאת החוצה בשקט ולדבר על המופע הזה וככה נעבוד על שאר האנשים! ככה כולנו נהיה באותה הסירה" (תרגום שלי – ע.א).

גם זאת דרך להתמודד עם ההבנה שנפלתם קורבן להונאה.