זה עתה סיימתי לכתוב עוד סיפור בדיוני במסגרת הפרויקט "מדרשי מדראסי": "רוצח ראש הממשלה". הסיפור כבר הועלה לבלוג, וזאת הזדמנות להציג את הפרויקט, מכיוון שהוא דורש הסבר לכל מי שאינו שוהה בדרך קבע בתוך המחשבות שלי. אסופת הסיפורים "מדרשי מדראסי" היא אוסף של מאמרים, מחקרים ואפילו טיוטות של תיאודור מדראסי, יציר דימיוני: עיתונאי לשעבר, היסטוריון, […]
מדי פעם צצים טקסטים מכוננים ומטרידים של פילוסופים והוגי דעות, שמצביעים על קווי דמיון בין המציאות החברתית והפוליטית לבין מה שקרוי בלשון הרמז "משטרים אפלים בשנות השלושים של המאה העשרים". לא מזמן נתקלתי בטקסט כזה, שנכתב בידי דיטריך בונהופר, כומר גרמני שהתנגד לנאציזם, שיתף פעולה במזימה הכושלת להתנקש בהיטלר והוצא להורג ב-8 באפריל, 1945. בראשית
עוד מאמר על הטיפשות האנושית Read More »
עבודה עיתונאית נועדה לסקר אירועים ולדווח עליהם לציבור, ולא לחינם נוצר הביטוי "כלב השמירה של הדמוקרטיה". לעומת הדיווח העיתונאי, שביסודו אמור להיות אובייקטיבי וענייני, הפרשנות היא סובייקטיבית, כפי שמלמד אותנו שורש המילה. הפרשן מסביר מכלול של מידע ומגבש אותו לכדי רעיון מזוקק וברור, אולם הפרשנות שלו נסמכת על תפיסת עולמו ועל הרגלי החשיבה שלו. הקושי
תחזיות שמתיישנות כמו חלב: נחום ברנע כמקרה בוחן Read More »
ב-28 בפברואר, בשעה 8:10 בבוקר התקבלו התרעות ברחבי המדינה ומאז נדרשנו להימצא בסביבתם של מרחבים מוגנים. ישראל וארה"ב החלו לתקוף מתקנים צבאיים ואחרים ברחבי איראן, תקיפות שעודן נמשכות נכון לכתיבת שורות אלו. במלחמה הזאת, כמו כל מלחמה, רב הנסתר על הגלוי. אמנם אנחנו מקבלים דיווחים על הצלחות צבאיות, אך בשל הצורך בחשאיות, אנחנו, כלומר האזרחים,
שאגת הארי והשערת העדי Read More »
היום אנחנו מתחילים את השבוע הרביעי למבצע "שאגת הארי", אירוע הסטורי בכל קנה מידה, המתקיים בשיתוף פעולה מלא עם ארצות הברית בכבודה ובעצמה. הימים הראשונים למבצע היו ימים של אופוריה, למרות הפגיעות הקשות שישראל ספגה מיד כבר ביום המחרת (הפגיעה הקטלנית בבית שמש, 1.3.2026). אתרי החדשות והאולפנים התמלאו במומחים מכל סוג שהסבירו את מטרות המבצע
"אתה לא יודע להתווכח" אמרתי לשמעון (שם בדוי), חברי למחלקה. הזמן: ינואר-פברואר המקום: בסיס צבאי בגזרת בנימין, במהלך שירות מילואים ההקשר: בלילה הקודם נכחתי בוויכוח בינו לבין חבר אחר מהפלוגה, ויכוח שנסוב סביב הרפורמה המשפטית. ככלל, ויכוחים כאלה הם בילוי חביב להעברת הזמן, אך משאר הבחינות הם מיותרים לחלוטין. מתי בפעם האחרונה נכחתם בוויכוח שכזה,
I'm bullshitting with Confidence Read More »
בשנת 1780 הגיעו לעיר שטרסבורג הרוזן אלסנדרו די קליוסטרו ואשתו לורנצה סרפינה פליצ'אני. מהר מאוד הרוזן קליוסטרו שבה את לבם של אנשי האצולה, ולא בכדי: הוא היה מדען, מרפא, עסק באלכימיה, הפגין ידע נרחב בתורות הנסתר השונות (הן נסתרות מכדי שאפרט אותן כאן), ערך סיאנסים ואפילו טען לגיל מופלג, של אלפי שנים. כיום יודעים שקליוסטרו
לפני כעשרים שנה נתקלתי באינפוגרפיקה (עוד לפני שהמילה הייתה קיימת) שערכה השוואה בין שתי תחזיות עתידניות שבאו לידי ביטוי בשני רומאנים דיסטופיים: "1984" של ג'ורג' אורוול מול "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי. על "1984" אין צורך להכביר במילים. הרומאן הוא חזון בלהות של משטר טוטאליטרי ששולט בנתיניו באמצעות פחד ודיכוי. "עולם חדש מופלא" הוא
האח הגדול והלא רלוונטי Read More »
הקדמה: חוק הגיוס נדון בציבור ואולי גם בכנסת. מטבע הדברים, הוא מעורר אמוציות וויכוחים. כדי לגבש דעה מושכלת לגביו, חיפשתי את הנוסח שעבר בקריאה ראשונה. קיוויתי שזה יהיה מסמך פשוט וקצרצר, אך נחרדתי לגלות שמדובר במסמך המחזיק 32 עמודים מנוסחים באופן משפטי שרובו "דברי הסבר". התחלתי לקרוא ונואשתי בעמוד 6, מכיוון שלא ראיתי נתונים ואמירות
דיון עם קלוד על חוק הגיוס לחרדים Read More »
בתמונה: תקשורת (אילוסטרציה) בעיצומי מלחמת "חרבות ברזל", אולפני הטלוויזיה ואתרי החדשות היו רוויים בהערכות, דיווחים, פרשנויות ומה-לא. למראית עין, הכול היה שקוף, ברור וידוע, ומותאם לעקרונות המנחים כל פרשן ואיש תקשורת: הצבא מתקדם בנחישות כשהוא מדשדש בבוץ העזתי (קלישאה מתקופת מלחמת וייטנאם), הוא נכשל באופן חרוץ ומצליח באופן פנומנלי. אגב דשדוש בבוץ העזתי – קלוד