הבהרה: הספר שלהלן זמין להורדה חופשית. אין לעשות בספר כל שימוש מסחרי ללא אישורי ואין לפרסם חלקים מתוכו באופן שעלול להשתמע מהפרסום כאילו יש אמת בתכניו או כאילו המתרגם מסכים עם הטענות האנטישמיות. העובר על הנחיות אלה ייתבע לדין.
שימו לב: חלק מהמכשירים הניידים ומהטאבלטים מציגים את הספר רק כקובץ להורדה
"לא צריך להציג את 'הפרוטוקולים של זקני ציון'" – אלו דברי הפתיחה ברוב ההקדמות של המהדורות, חדשות כישנות. האומנם?
עבור הקורא העברי, "הפרוטוקולים של זקני ציון" הוא בסך הכול פסקה וחצי בתוכנית הלימודים בהיסטוריה, פסקה וחצי שלעיתים נזנחת ונשכחת, כי הבחינה מתקרבת ואין זמן. התוצאה היא שהקורא העברי מתהלך בעולם כמו יוזף ק, גיבורו של קפקא ברומאן "המשפט": הוא מואשם מבלי לדעת מהו כתב האישום.
ראשיתו של תרגום זה בשנת 2006. קראתי בפעם השנייה את ספרו של אומברטו אקו "המטוטלת של פוקו", ובספר הובאו כמה ציטוטים מתוך "הפרוטוקולים". הציטוטים הציתו את דמיוני, ורציתי לקרוא אותם בהקשר המלא, אך כמה שחיפשתי בספרייה האדירה באוניברסיטת חיפה, לא מצאתי אף לא עותק עברי אחד. חיפוש מהיר באינטרנט אישש זאת.
החלטתי לעשות מעשה ולתרגם את הספר, שכן ידעתי שאינני הראשון ולא האחרון שמתעניין בו. זנחתי את המלאכה למשך כמה שנים, כדי לסיים שני תארים, ושבתי אליה בשנת 2011, כשהתחלתי ללמוד לדוקטורט, ונסעתי פעמיים בשבוע לאוניברסיטת תל-אביב. את הנסיעות ברכבת ניצלתי לצורך עבודת התרגום.
כשסיימתי, ניסיתי לעניין חוקרי אנטישמיות והיסטוריונים בספר. חשבתי שהם ישמחו על האפשרות לתרום מידיעותיהם ואת שמם למיזם החשוב של הנגשת המידע לציבור. היו כאלה שניסו להניא אותי מפרסום הספר בעברית ("התרגום בעברית עלול לעודד את האנטישמיות!"), והיו תגובות אחרות שלא אפרט.
"אם אין אני לי? מי לי?" אמרו חכמינו ז"ל, וכך היה. הבנתי שאם אני רוצה שהספר יראה אור, עליי לעשות הכול לבדי: קראתי, למדתי, נברתי בנבכי ההיסטוריה, השוויתי לטקסט הרוסית (במעט הרוסית שאני יודע) והכול כדי לכתוב הערות והסברים על מושגים, אירועים וכמובן המקומות שבהם הספר, שאינו אלא פלגיאט זול, מועתק מהחומרים שנכתבו לפניו. העבודה על הספר פתחה בפניי עולם אפל של תיאוריות אנטישמיות, שהודות לתיבות התהודה ברשתות החברתיות, הן רק הולכות ומתעצמות, בזמן שהציבור הישראלי עוצם עיניים. במציאות הזאת, מה לנו כי נלין על ההסברה הכושלת שלנו?
עם התוצר המוכן ניגשתי לרפי כהן מהוצאת דרורים, ולאחר שקיבלתי הצעת מחיר, התחלתי בגיוס כספים ב"הדסטארט". הקשיים לא הסתיימו עם השלמת הגיוס: חיפשנו אכסניה לפרסום הספר בהוצאות ספרים גדולות, אולם למרבה הצער, איש לא גילה עניין: "למה שהבן שלי יתעניין בספר על אנטישמיות?" שאל אותי מנכ"ל הוצאת ספרים גדולה, מבלי להבין שהשאלה הזאת מוכיחה את החשיבות הרבה של הפרויקט.
בשעה טובה, הספר ראה אור בשנת 2016, והודפס בהוצאת דרורים ב-500 עותקים. ההוצאה לאור לא לוותה בקמפיין כלשהו, מלבד כמה פרסומים בפייסבוק והרצאות שהעברתי, ואף על פי כן, העותקים החלו להימכר. אכן, יש התעניינות מסוימת.
חלפו כמה חודשים, והגיע לידיי מידע חדש וקריטי לגבי היווצרותו של החיבור: היה זה ספר של פילולוג איטלקי בשם צ'יזארה דה מיכליס, שסגר את הפינות החסרות בכל המקומות שבהם ה"פרוטוקולים" הביע רעיונות חדשים, שלא הופיעו במקורות הטקסטואליים שהיו ידועים עד כה. את המידע החדש שילבתי בספר, והוצאתי, הפעם בעצמי, את המהדורה השנייה, בשנת 2018.
מהדורה זו היא מהדורה מקוונת והיא זמינה להורדה חופשית. מראשיתו, נועד התרגום לטובת הקוראים העבריים, שרבים מהם לא היו מודעים לכך שמדובר בטקסט חי ונושם ובועט, שממשיך לראות אור בארצות המערב ובארצות ערב. במציאות הזאת, הבנתי שהעמדתו של הספר למכירה מהווה חסם: אין זה ספר לקריאה קלה, ובוודאי לא ספר שמעניקים בתור מתנה לחג. זהו אחד המקורות המובהקים של האנטישמיות החדשה, וקריאה בספר כזה תובעת מהקוראים התכווננות שונה מאשר קריאת פרוזה או אפילו ספרות עיונית רגילה.
ההחלטה להעמיד את הספר להורדה חופשית התבררה כהחלטה נכונה. מאז שהעליתי את הספר לדף האישי שלי באתר academia.edu, כמעט 10,000 איש קראו אותו או לפחות קטעים ממנו. אני מאמין שכל אחד ממי שקרא בספר למד כפי יכולתו, ובזה באתי על סיפוקי.
נכון, מפעם לפעם אני מקבל מסר מנשמה אבודה כלשהי שמנסה להוכיח לי שהמזימה בכל זאת קיימת, ואולי נפלתי בפח של אלה שמנסים להסתיר את המזימה על ידי הטענה שהספר מזויף. תיאוריות קונספירציה הן נושא רגיש, ותמיד יימצאו אלה המציעים הסברים אלטרנטיביים המתעלמים מהעובדות.