מבצע מַקֵּדָה – מה באמת קרה שם?

תיאודור מדראסי

הערת העורכים: תיאודור מדראסי גילה עניין רב במבצע "מקדה", אותה פרשיית ריגול תמוהה למדי, שבסופה הורשע ד"ר איתמר נונדיס, חוקר אתיקה והפילוסופיה של המוסר, בריגול בנסיבות מחמירות. מדראסי ערך סדרת ראיונות עם ד"ר נונדיס, והתכוון לשלב אותם בתחקיר שמעולם לא השלים. ברשומה שלהלן שולבו תמלולי ההקלטות הללו עם רשימותיו הרבות של מדראסי, שטרם התגבשו לכדי טיוטה מסודרת. מיזוג זה מספר את סיפורו הייחודי של נונדיס באופן שלא נודע עד כה, ובד בבד מביא את השתלשלות האירועים עד לסיומם הטראגי.

הקלטה ראשונה[1]

מדראסי: "ספר על עצמך."

נונדיס: "אני איתמר נונדיס, ואתה רוצה שאקריא את המספר אסיר שלי?"

מדראסי: "לא, אין צורך. ספר קצת מי אתה."

נונדיס: "טוב, כן, נכון, אז נולדתי בשנת 2003 בעפולה, הייתי הבן האמצעי בין שתי אחיות, קודי ולינה, ההורים שלי, אתה רוצה לדעת מתי כולם נולדו?"

מדראסי: "זה בסדר. מה שאתה חושב שנחוץ, דבר כאילו אף אחד לא מתבונן בך."

נונדיס (מגחך): "טוב, נכון, כן, גדלתי בקריית חיים שהיא כאילו חיפה אבל לא ממש, הלכתי לתיכון בהתמחות, זה באמת מצחיק, של פיזיקה וביולוגיה, כן, אתה מבין, היו ציפיות גבוהות ממני, היה לי, מה שאומרים, פוטנציאל ואתה יודע, מי שיש לו פוטנציאל לומד פיזיקה ומתמטיקה, ביולוגיה, מקצועות ריאליים כאלה, שלא עניינו אותי כי העדפתי דווקא את הכיוון ההומאני אבל הסתדרתי בהם והאמת היא שלא ידעתי שאפשר לסרב, כי ההורים, הסמכות, וגדלתי בבית מאוד פטריארכלי, אפילו שאמא שלי הייתה אשת קריירה, עדיין תמיד הרגשתי שלאבא הייתה נוכחות אחרת שהקרינה עליה, איך אומרים? דור שלישי לדיכוי, אבל כילד לא ידעתי את כל זה. אמרו לי, אמא שלי אמרה לי, שאין לי מה ללמוד במגמה ההומאנית, כי יש לי ראש ריאלי וחבל שיתבזבז, אתה מבין כמה היא הפנימה את הדיכוי? אז אמרתי 'בסדר' כי תמיד הייתי ילד טוב, מרצה את ההורים, ודווקא נהניתי כי לעומת האחיות שלי באמת הייתי מלאך, הן עשו להורים את המוות, את המוות, ברחו מהבית, פתחו כל מיני ערוצים, היום הן בסדר, זה באמת היה מרד נעורים, כמו שאומרים, אבל כשהכול קרה ההורים שלי לא ידעו איפה לקבור את עצמם ואני באמת הייתי בסדר, כי לא היה לי חשוב למרוד, לא חשבתי על זה בכלל. לצבא, לצבא לא התגייסתי, לא גייסו אותי, כי קצת היו לי בעיות בבריאות אבל לא משהו באמת רציני האמת היא שבתקופה ההיא לא גייסו הרבה, שחררו, פטרו מגיוס, וככה לא הייתי צריך להתמודד מוסרית עם הגיוס לצבא, כי הייתי אז באפיזודה כזאת, הייתי, אתה מבין, הצבא מבחינתי היה שיתוף פעולה עם הלאומנות וכל הג'אז הזה, ואחר כך במשך שנים הייתי אומר לכל מיני אנשים שאילו הייתי מתגייס, אילו היו כופים עליי להתגייס, הייתי יושב בכלא על סרבנות, מצפון, אתה יודע, אבל האמת היא שמשהו בי הרגיש שזאת אפיזודה, הרצון להשתייך לארגון שהוא אנטי משהו, ואילו היו מגייסים אותי בכפייה, לא זו בלבד שלא היה לי האומץ לשבת בכלא, אולי אפילו, ייתכן שהייתי מפיק תועלת, שהיה לי שירות משמעותי. אני חושב, דמיינתי שההורים שלי כביכול כועסים עליי אבל בסתר ליבם מבינים שאני אמיץ, פועל למען העקרונות ההומניים, ובה בעת מתביישים בי, וזה בדיוק היה מרד הנעורים שפספסתי, וכמובן, כשהייתי בעיצומה של הסערה הרגשית, ההורמונלית, הצדקנית והעקרונית ההיא, לא יכולתי לדעת את זה. שירות לאומי? אז, באותם ימים קראתי לזה 'שירות לאומני' וחשבתי או יותר נכון אמרתי ששירות לאומני הוא אותו שיתוף פעולה עם המשטר הלאומני ואין הבדל אמיתי בין שירות כזה לגיוס לצבא, ואפילו כתבתי באיזה מקום שהשירות הלאומני הוא הונאה עוד יותר גדולה מאשר השירות הצבאי, כי זאת אשליה של התנדבות למטרה הומאנית בזמן שההתנדבות בסך הכול מנציחה את הדיכוי, משהו כזה, אתה מכיר את רוח הדברים, אני לא מחדש.

ושוב, כמו שאמרתי, מהר מאוד האפיזודה האידיאליסטית הצדקנית הזאת עברה לי. נשארתי אידיאליסט, אבל עברתי לפסים פרגמטיים יותר, יותר, למשל התנדבתי במשך שנים בארגונים לנוער בסיכון, בארגוני פיוס והידברות בין העמים, והיה לי חשוב להימנע מהזדהות פוליטית כלשהי, ולא שהתביישתי, כי הייתי, אתה בוודאי יודע מה הלך הרוח אצלנו באקדמיה, לא הייתה לי סיבה להסתיר עמדות פוליטיות, ובכל זאת הרגשתי שזה לא נכון, שאין לי מקום או צורך בזה."

מדראסי: "ובמקום השירות התחלת ללמוד?"

נונדיס: "כן, כן, בדיוק, לא חיכיתי, לא היה סיבה לחכות, להתמהמה. למדתי תואר ראשון בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, ואחר כך, אחר כך המשכתי גם לתואר שלישי, תואר מואץ, כזה שאתה איכשהו מדלג על כתיבת הדיסרטציה של התואר השני, הייתה אפשרות כזאת, לא יודע אם עדיין ישנה, וככה סיימתי, דוקטור לפילוספיה פר-סה ולאבא שלי, לאבא שלי היו המון חברים, תמיד היו לו המון חברים, הכיר המון אנשים, ואחד מהם היה, שמעת על מיכאל ירדן?"

מדראסי: "לא, מעולם לא שמעתי עליו. מי זה?"

נונדיס: "באמת? אתה לא מכיר את מיכאל ירדן? אני לא… לא חשוב, מיכאל ירדן, פרופ' מיכאל ירדן, היה משפטן וכלכלן וחבר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב, והוא היה, הוא גם היה חבר של אבא שלי, לא ממש קרוב, לא ראיתי אותו אצלנו בבית או משהו, אבל, אבל אבא שלי, כמו שאמרתי, הכיר הרבה אנשים, וגם את מיכאל ירדן, פרופסור מיכאל ירדן, וככה יצא שהוא לקח אותי תחת חסותו, אפילו שלא הייתי מהתחום, וכשנפתח תקן למשרת מרצה, הגשתי מועמדות וכן, והתקבלתי, זה היה בשנת 25, אם אני זוכר נכון, כן, ב-2025, ונכון, אני ער לדיסוננס, גם אז הייתי ער לדיסוננס, איך אני מצד אחד בעד שוויון ופיוס וצדק ומהצד השני נכנס לתפקיד יוקרתי, תפקיד שרציתי אבל התקבלתי אליו בזכות, בגלל פרוטקציה, הרי עד אז קצת קינאתי בכל אלה שהיו להם את הקשרים הנכונים, חתמתי על עצומות לשקיפות, שקיפות של הדיוני ועדות ופתאום עכשיו עברתי, איך אומרים, עברתי לקבוצה השנייה. אז המצאתי, כמו כולם, המצאתי הצדקות שבסגל הבכיר, המרצים האחרים, מאוד העריכו אותי ועם תיק הפרסומים שלי ממילא הייתי מתקבל מתישהו, ככה שהעזרה של מיכאל ירדן, וניסיתי לשכנע את עצמי שהוא רק כתב מכתב המלצה, והעזרה שלו בסך הכול זירזה משהו שאמור היה לקרות, ובכל מקרה, מוטב שהתקן יהיה שלי ולא של מישהו אחר, כי אני באמת מתכוון לפעול לשינוי בעולם, גם באקדמיה, וגם בעולם, וללמד סטודנטים לגדול ולהיות אנשים מוסריים יותר, כלומר לנצל את המעמד שקיבלתי בתור סוג של מתנה לטובה."

מתוך הרשימות:

"נונדיס, אולי בניגוד לאופן שבו הוא מתאר את עצמו, לא נהנה מקריירה אקדמית מזהירה, כזו השופעת בפרסומים איכותיים בכתבי עת נחשבים או הזמנות להרצאות אורח ברחבי העולם. למעשה, הוא לא התבלט בשום אופן, לא כחוקר, לא כמחבר, לא כמרצה. הוא מעולם לא התחתן או נכנס למערכת זוגית כלשהי, משום שלדבריו "לא התעניינתי במעורבות רגשית אינטנסיבית", אך יש יסוד לקבל את הערכתה הפסיכיאטרית של פרופ' כלנית, שניתנה בעדותה בבית המשפט, ולפיה הימנעותו של נונדיס מקשרים רומנטיים או אחרים יסודה בפגיעה רגשית שהביאה לתסמונת פוסט טראומה סטרס דיסאורד (פטס"ד), אולי בשל דמותו הדומיננטית מדי של אביו או בשל אירוע אחר שהוא עבר במהלך ילדותו, ושאינו מתועד. נונדיס, כשהעליתי בפניו את השאלה, ביטל בבוז את דבריה של הפסיכיאטרית והסביר שכמה פעמים הוא כמעט והתפתה לקשרים רומנטיים, אם מצדן של קולגות או מצדן של סטודנטיות, אך תמיד הזכיר לעצמו שלצד ההנאות הרגעיות שבמערכות זוגיות, הן טומנות בחובן מה שכינה "חומרים מעכבי בעירה, הן מציבות מכשולים קשים בפני מי שמעוניין להתקדם מבחינה מקצועית ומבחינה אישיותית". כאן חשוב לציין שאמנם הפרשה התפוצצה בשנת 2057, אך מהריאיונות עם נונדיס עולה שניצניה החלו כמעט עשרים שנה קודם לכן.[2]

הקלטה שנייה

מדראסי: "לפני ההקלטה התחלת לספר לי על הקשרים שלך."

נונדיס: "כן, כן, נכון, כן, הקשרים שלי, הם לא קשרים רגילים, עם אנשים, אלא קשרים, שאיך אומרים? קשרים עם היקום, ו…"

מדראסי: "עם היקום?"

נונדיס: "כן, אני, כן, צריך להסביר את זה רגע, תראה, לא דיברתי על זה כשהיה, לא דיברתי על זה במשפט ולא בפגישות עם הפסיכיאטרית ההיא, כי איך אומרים? אדם צריך לדעת מה הוא אומר ומתי, וידעתי שאם אדבר על זה אז, בתקופה של המעצר, לפני הכלא, אני עלול, הם עלולים, בקיצור היה מוטב שאשתוק ושתקתי."

מדראסי: "ועכשיו? אתה ממשיך לשתוק?"

נונדיס: "לא, אתה רואה, עכשיו אני מסביר לך, רגע, אז כן, אני יודע שמה שאני עומד לומר יישמע קצת מוזר, אולי אפילו הזוי, אבל חשוב שתקשיב עד הסוף."

מדראסי (צוחק): "שבועת צופים"

נונדיס: "טוב, אתחיל מהסוף, מהשורה התחתונה, ואחר כך אסביר איך זה קרה, והאמת היא שגם אתה, אולי אם תנסה, גם אתה יכול, פה הכול עניין של, איך אומרים? סוג של התכווננות, שבסוף, וזאת השורה התחתונה, בסוף הבנתי שאני מחובר ליקום, אנחנו מנהלים סוג של דו-שיח, והוא גורם לי לבקש שדברים יקרו, וכשאני מבקש, כשאני חושב עליהם, הם פשוט קורים, מתרחשים, ועכשיו (צוחק) אתה בוודאי חושב שנפלתי על הראש, נכון?"

מדראסי: "דווקא לא, דווקא לא, ברור לי, זאת הגישה האטיטיודית שלי לחיים, ברור לי שיש הרבה מעבר לעולם המטריאליסטי שלנו, ואני דווקא סקרן לשמוע את ההמשך."

נונדיס: "כן? טוב, אתה מכיר את הסיפור, מיתוס, כמובן אבל עדיין סיפור יפה, על התפוח שנפל על אייזק ניוטון, כן, ובכן, גם לי היה, ושוב הסיפור על ניוטון הוא יותר סמל, בכל מקרה, גם לי היה רגע כזה של תפוח על הראש, זה היה לפני, אני לא זוכר בדיוק מתי, שבע עשרה? תשע עשרה? לא זוכר, והיה, היה יום חם, רגיל בקיץ, ביולי-אוגוסט, לחות גבוהה, חום גבוה ואני, ושוחחתי עם אחותי, היא הייתה גרה בניו זילנד, ואני זוכר שהיא סיפרה על הגשם ושהיא מתגעגעת לקיץ בישראל, ואני זוכר שאמרתי לה 'מה קיץ? תראי עוד מעט יתחיל לרדת פה גשם', והיא, היא צחקה, כמובן, ואמרתי לה 'אני רק צריך לחשוב חזק וזה יקרה'. עשיתי כזה פרצוף של מנטאליסט, של קוסם כזה רציני, אבל האמת היא שבאמת קיוויתי שירד גשם ופתאום, ואתה לא תאמין, פתאום השמיים התכסו בעננים, הייתה הרוח הקרה הזאת, המערבית הקרה שלפני הגשם, וכמה דקות אחר כך התחיל טפטוף מאלה שאתה יודע שיתחזקו, יש כמה סוגים של טפטופים, ישנם טפטופים קבועים, ישנם טפטופים שאתה יודע שהם לא יימשכו הרבה זמן וישנם טפטופים שאתה פשוט יודע שהם יתפתחו לגשם זלעפות ממש, לא סופה אבל גשם חזק, וזה היה הטפטוף ההוא, ואני, עדיין הייתי בשיחה עם אחותי, שלחתי לה תמונות והיא כל הזמן אומרת 'אני לא מאמינה! אני לא מאמינה!'.

אחרי השיחה הרהרתי במה שהיה קודם, השמיים, אגב, השמיים התבהרו וחזר להיות חם, ובחדשות באותו היום, אתה יכול לבדוק את זה, בחדשות כולם כתבו על הגשם הלא צפוי, וברשתות החברתיות לעגו לחזאים שניסו להסביר איך הם פספסו אירוע כל כך נדיר, ואני מהרהר ומחליט לנסות עוד ניסוי, לבדוק מה יהיה, ואני, וקבעתי, אני קובע שיחה עם מיכאל סנדהי, הוא, מיכאל סנדהי היה חבר מהמחלקה, הוא, כן, מאז שאני כאן, מאז שהכול התפוצץ הוא כבר, הקשר בינינו נותק, ואני קובע איתו שיחה, הוא חוקר של הפילוסופיה של המדע, מאוד ידוע בתחום שלו, בתחום המצומצם שלו, ואני קובע איתו שיחה כי הוא בדרך כלל מדבר המון, ואנחנו קובעים ומתחילה השיחה, ואני רואה אותו מולי, הוא מדבר ואני כותב לי על פתק קטן, אני כותב "מיכאל, לך תכין לך לימונדה" והוא, מיכאל, הוא לא, אף פעם הוא לא הכין לעצמו לימונדה באמצע שיחה, כל שיחה, הוא מכבד את השיחה ואת הזמן שלנו, והוא עדיין מדבר ואני מתרכז במחשבה ומתרכז ומתרכז ומיכאל מפסיק לדבר ואומר 'אתה יכול לחכות רגע, אני הולך להביא לי משהו לשתות', ואני אומר לעצמי, נו, בסדר, קורה, הבן-אדם דיבר הרבה, התייבש לו הגרון כמו שאומרים, ואחרי כמה זמן הוא חוזר עם כוס של לימונדה ואני בשוק מוחלט, פשוט בהלם ולא מדבר, וטוב, מיכאל ממילא לא שם לב כי הוא ממשיך בענייניו, ואני אומר לו שאני חייב לסיים, שקרה משהו.

אחרי השיחה אני יושב בחדר ומנסה להבין מה זה היה ומה קורה פה ופשוט לא מצליח. לא מצליח. אני חושב שנשארתי לשבת לפחות עוד, אני לא יודע, אבל כשתפסתי את עצמי השעה הייתה ממש מאוחרת, כמעט אחת בלילה, והשיחה עם מיכאל הייתה בצוהריים, ואני עדיין לא לגמרי, עדיין ניסיתי, אבל כבר הייתה לי איזו לא בדיוק מחשבה, לא יודע איך להסביר, אולי תובנה, אבל גם לא בדיוק, כי הרגשתי כאילו מישהו גילה לי את התשובה, ותובנה, בתובנה אתה מחבר את מה שקרה ופתאום רואה את הלוגיקה שבדברים, זה לא מה שהיה כאן, כי קודם ראיתי את התשובה ורק אחר כך התחברו הדברים, והתשובה הייתה שאני יכול, אני מסוגל, לא בדיוק להניע, לא לשלוט, אני יכול איכשהו לבקש דברים, לא יודע ממי, אולי מהיקום? מאלוהים? תקרא לו איך שתרצה, אבל אני מבקש ממנו ומצליח לשנות את המציאות, אבל לתשובה הזאת היה המשך, ושוב, זאת לא תובנה כי לא היה לי מספיק מידע לחבר, ולתשובה, ההמשך היה שאני יכול, לפעמים, אוכל או אדע מה עומד לקרות לפני שהוא יקרה, כלומר אני גם יכול לבקש שדברים יקרו וגם יכול לדעת מה צריך לקרות, והתשובה הזאת, המסר הזה הכה בי, אה, אולי לא בדיוק הכה בי, כי הוא היה נעים, מרגיע, קשה להסביר בדיוק, ידעתי שאני לא לבד, לא אהיה לבד, אין לי, אין לי צורך בשום דבר אחר כי הכוח החזק ביותר, לא יודע אם ביקום? בעולם? לא יודע איפה, אבל הכוח הזה נמצא איתי, אני, יש לי קשרים איתו, כמו שאומרים, אבל אני לא יודע, האמת היא שפחדתי, זה נראה לי כמו עסקה עם השטן, שבסוף אני מוכר את נשמתי או שטות כזאת, ורגע אחר כך ידעתי שזאת בדיחה, שהכוח הזה הוא טוב ומיטיב, והוא רוצה בטובתי, גם עכשיו, גם היום, אפילו שזה לא נראה כי אני כאן, בכלא והכול, והוא עדיין איתי, וככה אני שומר על שפיות, כמה שזה נשמע, אני יודע שזה נשמע מוזר, נכון?"

מדראסי: "אמרת קודם, אם הבנתי נכון, אמרת שידעת דברים שיקרו? כמו ראיית העתיד? כן?"

נונדיס: "כן, כן, לא דברים גדולים אבל ידעתי פה ושם מה עומד לקרות, לא שלטתי, זה לא היה כמו המקרים שהשפעתי בעצמי על דברים על התרחשויות, לדוגמה כשהזמנתי, כן, כשהזמנתי מזג אוויר מסוים או כשגרמתי למישהו לעשות משהו, ולא, לא ניצלתי את הכוח הזה לרעה, אף פעם לא, באמת, המון פעמים רק רציתי לבדוק, לוודא שאני יכול, קצת בידרתי את עצמי, אבל לגבי ראיית העתיד או איך שקראת לזה, הייתי נמצא נניח בכיתה, מלמד, ופתאום אני מרגיש שסטודנטית אחת או סטודנט הוא, הם עומדים לשאול שאלה והם שואלים, אבל, טוב, אפשר לומר שאני מכיר את החומר ויכול לחזות שאלות, אז מקרה אחר, למשל אני חושב על תאונת דרכים בכביש מסוים, ממש רואה אותה בדמיון, ואז, ואחרי עשר דקות בערך היא מתרחשת באותו מקום והתמונות, הן אותן תמונות שראיתי, ואחרי כמה פעמים התחלתי לכתוב כדי לתעד את החזיונות האלה שאני רואה, שראיתי, כי רציתי שאולי, אני, קודם כל לא רציתי לחשוב שאני משתגע, אתה מבין."

מתוך הרשימות:

קשה לקבוע היכן עובר הגבול בין מציאות לדמיון בסיפורו של נונדיס, אבל ברור כשמש שהוא נראה צלול בדעתו, וכך גם נקבע במשפטו ובהערכות הפסיכיאטריות השונות שנשלח אליהן לאחר מעצרו.

הסיפור על הכוח העליון שמעביר לו מידע אמנם נשמע פנטסטי, לא מציאותי. באחת מפגישותינו לא התאפקתי וחרגתי מעמדת המראיין האמפתי, המכיל והמבין, החלטתי להעמיד את הדברים למבחן. תגובתו הייתה "ידעתי שזה יקרה היום", והמחשבה הראשונית שלי, כמו של רבים מהקוראים, הייתה שזאת תשובה צפויה מצדו של אדם כזה, המנסה לצייר את עצמו באופן מסוים, בתור כזה המתקשר עם כוחות נשגבים ביקום. ערכנו כמה מבחנים קצרים, שלא יכולים לשמש כמבחנים מהימנים בעלי תיקוף מדעי, אך בעבורי הם היו מספקים כדי להעריך אם עומד לפניי שרלטן או דובר אמת.

במבחן הראשון כתבתי פסוק מהמקרא, בראשית פרק ד פסוק ט: "ויאמר יהוה אל קין, אי אחיך, הבל? ויאמר קין: לא ידעתי, השומר אחי אנוכי? ויאמר: מה עשית? קול הדמים אשר לאחיך זועקים אליי מן האדמה". כל שאמרתי לנונדיס היה זה: "כתבתי כאן משפט ידוע מתוך ספר מוכר. מה המשפט ומהיכן הוא נלקח?". עוד בטרם סיימתי את השאלה ונונדיס כבר ציטט את הפסוק באופן מדויק.

חזרנו על המבחן הזה עוד פעם אחת, ובפעם ההיא המשפט שצוטט היה המשפט הפותח "בית הבובות" של ק. צטניק: "דניאל, לחשה לו, מדוע לא נכנסת אלינו אמש לסעוד עמנו במשהו חם? חיכינו לך" גם הפעם נונדיס אמר את המשפט במהירות, והוסיף כי מעולם לא קרא את ספריו של ק. צטניק.

המבחן השני היה היפוכו של הראשון. נונדיס כתב כמה מילים על גבי פתק, קיפל אותו לשניים והחל לספור. כשהגיע לספרה "עשר" התחלתי, מבלי משים, לגרד את זרועי השמאלית. הוא גיחך, פתח את הפתק והראה לי את הכתוב: "כשאספור 'עשר' מדראסי יגרד בזרוע שמאל".[3]

הקלטה שלישית

"אתה מבין, החיים הם, איך אומרים, כשאתה יודע שאתה מסודר, החיים הם טובים יותר, נוחים יותר. הכוח, היקום או איך שקוראים לו, הוא כמו מה שפעם קראו לו בינה מלאכותית, הוא לא עושה במקומך, לא יכול לעשות במקומך כל מיני דברים, אבל למדתי איך, למדתי איך לקבל ממנו עצות, הכוונה, אם נניח אני בודק נושא מסוים שקשור למחקר, הוא, הכוח, לא יכתיב לי, ויש לכך סיבה, כי הרעיונות שלי, הוא רק, הוא עוזר לי במה שקשור לאינטראקציות עם אנשים וגם עם, הוא עוזר לי בקשר שלי עם העולם, למשל מזג האוויר ודברים כאלה, איך אומרים, אני לא יכול לומר לו 'תעשה שבחצר שלי בבית יהיו מרבצי זהב טהור' אבל אם אשאל את השאלה הזאת, איפה יש מרבצי זהב, אקבל תשובה. בערך 120 ק"מ מערבית לעיר באנפורה, בבורקינה-פאסו, קרוב לגבול עם חוף השנהב. הינה, קיבלתי תשובה, מה אעשה איתה? כלום ושום דבר, ממש ממש כלום."

מדראסי: "ואיך הכוח עוזר לך באינטראקציות עם אנשים?"

נונדיס: "מה זאת אומרת? אני יכול להשפיע עליהם, לא על כולם, על חלק, בתנאי שאני נפגש איתם, וזאת, וכאן הבעיה שלי, אתה מבין, אני נמצא במקום הזה, בכלא, בכלא, וניסיתי להשפיע גם במשפט, גם בחקירות, לא הצלחתי, אני לא יודע למה לא הצלחתי ומה שאני יודע הוא שהכוח לא שיתף, לא בדיוק לא שיתף פעולה, אני מבין, אני חושב שאני מבין עכשיו שהוא כן שיתף פעולה לטובתי, אבל, אבל הכיוון, זה לא היה בדיוק מה שחשבתי שיהיה, וכמו שכתבתי, זה טוב, הוא דואג לי, יש איזו מטרה שגם אם אני לא, מטרה שבסופו של דבר משרתת את הכוח הזה, כי במידה מסוימת הוא שולט בנו, לא ממש שולט בנו, אלא יותר, הוא יודע איך לכוון אותנו, ולפעמים, במצבים מסוימים, יש אנשים שאיך אומרים, הוא נותן להם משהו כמו סמכות או אולי פרבילגיות כאלה, כמוני, שידעתי גם לכוון אנשים כמו שהתאים לי."

מתוך הרשימות

בשנת 2043 מילא נונדיס בקשת אפליקציה לעבודה באחד מארגוני הביטחון בישראל, אך בהתאם למדיניות "רק פניות מתאימות יענו", הוא מעולם לא קיבל מענה. "חשבתי שאתאים לעבודה מסוג זה, אני מתאים מבחינת הפרופיל המקצועי שהם מחפשים: רווק, אקדמאי, בעל כושר אלתור, וכמובן הכישורים האחרים שלי שעליהם לא יכולתי לדבר" אמר בשיחתנו. "הגשתי מועמדות מתוך סקרנות ועניין, ורצון לגוון את חיי" הוא מסביר, ומהסבריו הארוכים נעדר צירוף מילים אחד וקריטי עבור כל מי שמבקש להתגייס לשירותי הביטחון כולם: "ביטחון המדינה". העליתי את הסוגייה הזאת ותשובתו הייתה פוסקנית: "ברור שלא. אמנם נולדתי פה אך באותה מידה יכולתי להיוולד במדינה אחרת, ולהילחם במדינת ישראל, וכשאתה חושב על הדברים באופן הזה, אתה מבין שאתה לא יכול להיות לויאלי, כי אין לויאליות, הכול תלוי באקראיות."

התשובה הזאת לא הייתה התשובה שציפיתי לשמוע מאדם המעיד על עצמו שהוא בקשר עם היקום. ניכר היה בו שהוא קרא את מחשבותיי, כי הוא המשיך ואמר שהכוח העליון פועל באופן שונה מכפי שנוכל לתאר.

בין השנים 2045-46 הסתובב נונדיס וצילם מספר רב של אתרים אסטרטגיים וביטחוניים ברמות שונות של סיווג בטחוני, "לא ידעתי מה סודי יותר ומה סודי פחות, נסעתי לבסיסים שהופיעו במפות וצילמתי מכל הבא ליד", הוא הסביר בדיעבד. את התמונות האלה הוא רצה לשלוח לשירותי הביון האיראניים, בתקווה שהם יגייסו אותו להיות סוכן עבורם.[4]

הקלטה שלישית

מדראסי: "ספר לי בבקשה על הניסיון הראשון, על הפעם הראשונה שבה ניסית ליצור קשר עם האיראנים"

נונדיס: "זה היה, איך אומרים, זה היה די מביך. בדיעבד הייתי נאיבי, ממש נאיבי, אני חשבתי שאפשר לשלוח דואר אלקטרוני, לכתוב כמה מילים, הם יבדקו עליי מה שיבדקו ומשם נתקדם, אבל, אבל אתה יודע, אלה שירותים חשאיים, הם חושדים, לא משחקים משחקים, והם, תראה, לא הייתי לגמרי נאיבי, כי, למעשה תכננתי את המהלך הזה כבר תקופה, וביררתי דרך לשכור שרתים בחו"ל, לשכור ככה שאני יוצר סרברים, שרתים, כמו מראה, ככה שאני, שהמייל נשלח מישראל אבל מי שמקבל אותו, כלומר הוא לא נשלח מישראל לאיראן אלא מישראל לשרת שנמצא בצ'כיה, ומהשרת בצ'כיה לשרת אחר בברזיל וככה וככה עד שמגיע לאיראן, ושכרתי את השרתים האלה, למדתי איך להשתמש בדארקנט, ברשת האפלה, שם הדברים המעניינים באמת, ושכרתי את השרתים במהלך תקופה, לא בפעם אחת, לא לעורר חשד, כל פעם עוד שרת ועוד שרת. בסוף ביררתי את הכתובת של המשרד הראשי של ואג'ה, משרד המודיעין האיראני ופניתי אליהם, ואתה, אפשר לנחש איך זה נגמר, איך אומרים, זה נגמר עוד לפני שהתחיל, כי אף אחד לא חזר אליי, עד היום, אני עד היום ממתין שישיבו למייל הזה (צוחק).

אז המשכתי לאסוף מידע, גם תמונות, גם ידיעות מהחדשות, אפילו למדתי סייבר, היה לי קל מטבע הדברים, ואחרי שהבנתי את העיקרון וידעתי מה לשאול את היקום, מהר מאוד קיבלתי תשובות והתשובות היו טובות, היו טובות מדי אפילו, פרצתי פה ושם לכמה אתרים גדולים, של בנקים, של משרדי ממשלה, לא משהו גדול, לא גרמתי נזק אבל העתקתי מידע שנראה, שחשבתי שהוא, מידע שיש לו ערך מודיעיני, והכנתי תיק כזה עם קוד מיוחד בדארקנט, כבר ידעתי מספיק, אתה יכול להבין שהייתי בסוג של אובססיה, אפשר לומר שהייתי באובססיה, השתדלתי כלפי חוץ שלא יראו שאני כל הזמן חושב מה עוד אפשר לעשות ומה עוד אני יכול להכניס לתיקייה ההיא, לימדתי כרגיל, או לפחות חשבתי שכרגיל, כמובן שאחרי שנתפסתי פתאום כל הקולגות שלי יישרו קו, התיישרו לפי מה שהוכתב להם מלמעלה, פתאום כל האנטיפתים והאגוצנטרים האלה אמרו בחקירות, במירכאות כפולות, שהם ראו שמשהו, שלא התנהגתי כרגיל, שנראיתי טרוד או שטויות כאלה, אני? טרוד? הייתי נרגש, כן, לא טרוד, הייתי במצב רוח מרומם רוב הזמן, הרי למה שאדאג, אבל עכשיו, כשאני חושב על זה, אולי הייתי במצב רוח טוב מדי, אבל בטח שלא טרוד, באמת שלא.

אז עכשיו יש לי המון מידע, המון מידע, כמויות עצומות של מידע, למשל כתובות של אזרחים, תוכניות בנייה של מוסדות ציבור, דו"חות כספיים, תמונות של מתקני צבא ושל מתקנים ברמות שונות של סודיות, קצת נתונים על תשתיות, האמת? לא באמת הצלחתי להגיע למשהו קריטי, וידעתי שהפורטפוליו, קראתי לתיקייה 'הפורטפוליו שלי' נועד להראות שאני יכול, שיראו מה הפוטנציאל, שאני, שכדאי להשקיע בי, ותראה, בסרטים, אתה מכיר סרטי ריגול ישנים, בסרטים מי שמרגל, הדמות של המרגל הוא מעביר את המידע במקבצים, בתמורה לדבר כזה או בכל פעם משהו אחר, אבל במציאות, אבל בעולם האמיתי הדברים לא יכולים להתנהל ככה, איך אומרים? אתה לא משחק משחקים, אין מקום לקונצים, או שאתה נותן מה שיש לך או שלא, וסמוך על ארגוני הביון שהם יכולים להשיג את מה שהם רוצים, גם ממך וגם בלי רשותך, וככה הגענו להתחלה שבה אתה לא משחק איתם משחקים."

מתוך הרשימות:

את איסוף האינפורמציה האינטנסיבי החל נונדיס בסוף יולי 2046. המידע אופסן בתיקייה שנקראה "הפורטפוליו שלי", תיקייה מוצפנת ברשת האפלה, הדארקנֵט, שהיא מה שאפשר לכנות אותו "העיר שמתחת לאינטרנט", תוצר לוואי שצמח במקביל לאינטרנט הרגיל, המוכר לכולנו, אך המשתמשים ברשת הזאת הם אנשים שלא היינו רוצים לפגוש בפינה חשוכה וגם לא בבית הקפה השכונתי, אף על פי שסביר להניח שאנחנו פוגשים בהם לא אחת, מבלי לדעת מה מעשיהם ומאחורי אילו כינויים הם מסתתרים. בדארקנט אפשר למצוא הכול, החל בסמים, בואך כלי נשק ותחמושת וכלה ברוצחים להשכרה או בהאקרים משועממים שתמורת תשלום נאה יכולים בלחיצת כפתור להשבית תשתיות של ערים שלמות, ואפילו ליהנות מכך.

האינפורמציה שנונדיס אסף לא הייתה אינפורמציה שיכלה לפגוע פגיעה אנושה בביטחון המדינה, אלא אינפורמציה כללית פרימארית, שהושגה באמצעות פריצה לשרתים של מוסדות ציבוריים, רק על פני השטח. בדיקתם של שירותי הביטחון, לאחר שהתגלתה הפרשה, העלתה, שאמנם נעשו ניסיונות לחדור לשרתים המחזיקים מידע רגיש יותר, ואפשר לשייך את הניסיונות הללו במידה רבה של ודאות לנונדיס עצמו, ועם זאת מערכות ההגנה הדיפנסיביות עמדו במשימה והניסיונות כולם כשלו. כששאלתי אותו, נונדיס סירב להודות בכישלון וטען שהניסיונות הכושלים נעשו בכוונת המכוון.

איפה היו שירותי הביטחון בין שנת 2046 לשנת 2049, השנה שבה לראשונה נזכרה האפשרות של חשד לריגול מבפנים? זאת בהחלט שאלה טובה. ועדת החקירה, שבראשה עמד טוי פלבר, לשעבר ראש השב"כ בין השנים 2038-2034, העלתה ממצאים מאוד בעייתיים. מסתבר שבעקבות הביקורת הציבורית הנוקבת על תפקוד השב"כ בפרשה שכונתה "הפרופסורים הבוגדים", החליטה בייבי הלוי, שהייתה ראש השב"כ בין השנים 2043 ל-2047, שהחל משנת 2045 לא יבוצע איסוף מידע מודיעיני מכל סוג שהוא אחרי כל איש סגל אקדמי בעל קביעות בכל מוסד אקדמי בארץ, מלבד מקרים שבהם יתקבל מידע מודיעיני קונקרטי שנאסף אך ורק על ידי גורמים מטעם שירותי הביטחון, ובכך החריגה את מעמדם של אנשי האקדמיה על פני שאר אזרחי המדינה. כך אירע שנונדיס, שלא ידע על ההנחיה, פעל באין מפריע, ורק יד הגורל, או עזרת היקום שקשר קשרים עם נונדיס, מנעה ממנו לפגוע במדינה פגיעה אנושה.  

בשנת 2048, לאחר שתיקיית "הפורטפוליו" תפחה ותפחה, החליט נונדיס להציע את מרכולתו באופן גלוי. הוא השיג דרכון הולנדי מזויף, ע"ש חירט באומן, ובאמצעותו, לאחר שיצא מישראל לקפריסין, הגיע לספרד, למדריד, שם ביקש לפגוש נציג מהשגרירות האיראנית, מושהאד אחמדיאן, שהיה פקיד זוטר למדי, אך נונדיס קיווה שדרכו הוא יוכל להתקדם הלאה. מה נאמר באותה פגישה? איש אינו יודע. נונדיס מסרב להתייחס לתוכן הפגישה, ואולם בדיעבד התברר שהאיראנים שלא האמינו לשפע שנחת עליהם יש מאין, חשדו שמדובר בתרגיל של המוסד הישראלי, וסירבו להתייחס למידע שניתן להם. בעגה המקצועית, מידע מהסוג שאסף נונדיס מכונה "מזון תרנגולות", היינו, מידע שניתן לסוכן כפול, מידע אמיתי אבל רובו חסר ערך בעבור האויב, אם כי מעת לעת משורבבים בו פריטי מידע שיכולים להיראות משמעותיים, אף על פי שגם בהם אין סכנה של ממש. "מזון התרנגולות" מועבר, ביודעין ולרוב שלא ביודעין, ממפעיליו של הסוכן הכפול, כדי שימסור לאויביהם, שירותי הביון שכביכול מפעילים את הסוכן הכפול במדינתו. אבל, חשבו האיראנים, אם היה זה תרגיל של המוסד, מדוע הוא התבצע באופן כה רשלני? הייתה זאת השאלה הנכונה, ואילו הם היו ממשיכים להפוך בה, הם בוודאי היו מגיעים לתשובה הנכונה. מכיוון שהם לא עשו זאת, האיראנים דחקו את נונדיס לעשות צעדים קיצוניים, כדי לנסות ולהוכיח את רצינותו.[5]

הקלטה רביעית

מדראסי: "למה החלטת לרגל דווקא לטובת האיראנים? הרי לא חסרים לנו אויבים. אם זה לא רוצה, מישהו אחר כן."

נונדיס: "לא אני החלטתי, ככה הדברים היו צריכים להיות, ככה הם נקבעו, ולא הייתה לי ברירה, כי ידעתי שהם לא יאמינו לי, כמו משה מול פרעה, שהיקום, הכוח הגדול, היהודים קוראים לו אלוהים, ואיך אומרים? הוא הקשיח את לב פרעה, ולמה הוא עשה את זה? למה? כתוב, כן, נכון שכתוב שהוא רצה להראות את גדולתו והכול, אבל זאת פרשנות מאוחרת שנכנסה לטקסט, האמת היא, והייתה לי תובנה, הבנתי את זה כשהרהרתי בסיפור יום אחד, הכוונה הייתה להביא להקצנה של המצב, שבני ישראל ממש יסבלו כדי שאחר כך, אנחנו תמיד מעריכים משהו בדיעבד, נכון? וגם פה, הוא הקשיח את לב פרעה כדי שבני ישראל יראו כמה היה קשה למשה, ויעריכו, ילכו אחריו והוא יוכל להנהיג את העם, אחרת הם לא היו באים, הולכים אחריו, ואל תשכח, לא חלף זמן רב עד שעלו תלונות נגדו, על סיר של בשר ישבנו במצרים, ככה כתוב, ואתה מבין, בני ישראל הם היו, הם תמיד, גם עם ישראל של היום, של ימינו, הם, תמיד כפויי טובה, לא מעריכים מה שיש להם לא מבינים…"

מדראסי: "אתה בעצם אומר שיצאת לפרשת ריגול, מההזויות ומהנועזות ביותר מקום המדינה, רק כדי, כדי לקבל הערכה, שיעריכו אותך? האיראנים? הישראלים?"

נונדיס: "לא, לא, לא הבנת, אתה לא מבין אותי, התכוונתי לומר שהסירוב, שכשאחמדיאן לא, לא בדיוק שהוא לא האמין לי, אלא שהביון האיראני לא קיבל אותי בשביל מי שאני, שהם חשבו עליי, שהם המשיכו לחשוד בי, זה לא היה בגללם אלא בגלל הכוח העליון, שרצה, הכוח העליון גרם להם לחשוד בי, והייתי צריך להוכיח את עצמי…"

מדראסי: "הבנתי, את זה הבנתי, אבל לא הבנתי למה, מה הוא ניסה להשיג, הכוח העליון, כשגרם להם ולך, כשהוליך אותך בדרך, בדרך החתחתים הזאת?"

נונדיס: "אני, התשובה שלי לא תמצא חן בעיניך, אני לא יודע ואני לא רוצה, לא מעוניין לדעת, יש לו, הוא מתכנן, או יותר נכון, הוא יודע מה קורה ואנחנו רק, איך אומרים? אנחנו פיונים, אנחנו כלים בשבילו, כלים בתוכנית גדולה יותר, שבסוף היא תהיה, בסוף היא תועיל, הוא רק עושה טוב גם כשלפעמים אנחנו לא מבינים וחושבים שמה שקורה לנו הוא רע, ואם באמת ננסה להבין, כלומר מי שבאמת מתבונן לעומק רואה שהכול מסתדר, הכול בסוף מתברר כמשהו חיובי, אפילו, כמו שאומרים, אפילו הטרגדיות הגדולות ביותר, ולפעמים, או הרבה פעמים, אנחנו לא מסוגלים לראות את התוצאות בימי חיינו, בזמן שלנו, ונשארים בתחושה שמתרחשים, שמתרחשות בעולם קטסטרופות נוראיות, שהעולם קשה, וזה, וזה לא באמת ככה, ממש לא, זאת לא, אני יודע שאני נשמע כמו קלישאה היפית, ממש לא, אני יודע שככה הדברים, לא משנה מה, ככה הדברים."

מדראסי: "אני, אני חושב שאני מבין, ואם כך, שננסה להתקדם בסיפור?"

נונדיס: "אתה עיתונאי"

מדראסי: "והיסטוריון"

נונדיס: "והיסטוריון, ואתם, אנשים כמוך, אתם מחפשים סיפור, נראטיב כלשהו להיתלות בו, כי סיפור נותן לך מסגרת, התחלה, אמצע וסוף, אני אוהב את זה, הלוואי והייתי יכול לראות ככה את העולם, כמוך, באופן נאיבי, לא, אל תיפגע, אני מתכוון שזאת גישה טובה, היא מסדרת את העולם, את איך שאתה מתבונן ומבין את העולם, אבל כשאתה רואה נראטיב אתה לא רואה הכול, אתה רואה קו אחד, בזמן שבמציאות יש המון נראטיבים, המון? מיליארדי נראטיבים, ואת כולם הכוח העליון הזה מכוון לאותה מטרה בדיוק, אותה כוונה טובה וטהורה, אבל הדרך לפעמים היא דרך, כמו שאומרים, קשה לא ברורה, עקלקלה, אם אתה מבין אותי.

אתה מדבר על סיפורים אבל מבחינת היקום מדובר במעשה אריגה מורכבת ביותר, מורכבת ביותר, וכמעט אינסופית, לפחות מבחינתנו, כי אנחנו, מה אנחנו? חיים פה 90? מאה שנים? ואני מדבר פה על התקדמות של מיליוני שנים, מיליוני שנים, מי מסוגל לתפוס את זה? מי מסוגל? אנחנו לא מסוגלים לתפוס אלף שנים, אתה מדבר על מיליונים? וזאת הסיבה שבגללה אתה, אתם, מחפשים סיפור ברור כזה, שיודעים איפה הוא נגמר, ומתעלמים מהבעיה העיקרית שבסיפורים קצרים כאלה, הסוף כמעט תמיד הוא לא סוף טוב, וזה למה? כי אנחנו לא יכולים לראות את הסוף, לא יכולים."

מתוך הרשימות

נונדיס נפגש עם עוד שלושה נציגים משגרירויות איראן במקומות שונים בעולם, עד שהאיראנים הכריזו על חירט באומן כאישיות שאינה רצויה עוד. נונדיס לא אמר נואש, ופנה לחפש דרכים נוספות לקבל את תשומת ליבם של אלה שרצה שיהיו אדוניו. באוקטובר 2050, לאחר חודשים של עבודת בילוש ומחקר שלא הייתה מביישת את סוכנות הביון האמריקאית בימי זוהרה, שבהם צלל לנבכי הדארקנט והביא את מיומנויות הסייבר שלו לרמה גבוהה ביותר, שלח נונדיס, הפעם לכתובת הדואר האלקטרוני של נציב פניות הציבור האיראני, רשימה של שבעה ישראלים, אנשי מודיעין וביון, שהתגוררו בזהות מזויפת ברחבי איראן, וכן רשימה של שלושים וחמישה איראנים, שלפי הערכותיו, סייעו לישראלים באיסוף מידע ובביצוע פעולות חבלה. חמישה ימים לאחר מכן נתפסו כל ארבעים ושניים האנשים ששמותיהם נזכרו בפנייתו של נונדיס, וכולם הוצאו להורג, לא לפני שסבלו עינויים קשים ואכזריים, כפי שרק האיראנים יודעים.

נפילת הרשת הישראלית באיראן הכתה את בכירי מערכת הביטחון בתדהמה, שכן שמותיהם של סוכנים ישראליים בארצות אויב מאז ומעולם היו מהסודות השמורים ביותר, מידע הידוע למתי מעטים, כי כלל ידוע הוא שככל שיותר אנשים שותפים לסוד, כך גוברים הסיכויים שהוא ידלוף החוצה. שלושה חודשים אינטנסיביים ביותר חלפו עד שראש המוסד דאז, צ'וצ'י שעשוע, יצא בהכרזתו הדרמטית:

"סיימנו חקירה אינטנסיבית וכואבת, כדי לגלות איך נפלו אנשינו באיראן. שילמנו בחקירות הפנימיות מחירים כבדים מאוד: חשדות הדדיים בין הבכירים ביותר, אובדן האחווה שאפיינה את המוסד עד כה. זה המעט שהיינו חייבים לאותם גיבורים, לאנשינו באיראן. לבסוף, לאחר ששללנו את כל האפשרויות ההגיוניות, האפשרות שנותרה הייתה הסבירה ביותר: פריצת סייבר למבצר שחשבנו שהוא בלתי חדיר. הגילוי היה קשה, קשה מאוד. למזלנו, המידע שדלף היה מוגבל בהיקפו. מוגבל בהיקפו, אבל אנשינו שילמו על כך בחייהם.

אלה היו אנשים אמיצים, אזרחי ישראל כמו שותפיהם האיראניים, שהאמינו במטרה משותפת, שידעו שהם עומדים בקו החזית בהגנה על שלום העולם. הלוואי והייתי מגלה שהיה בינינו מרגל. הלוואי."

דברים אלה נאמרו בישיבה חשאית של הקבינט הביטחוני, ופורסמו, באישור הצנזורה, בשנת 2074.

ונונדיס? יום אחד, כשקנה מצרכים בחנות המכולת השכונתית, ניגש אליו אדם שהציג את עצמו בשם נחמן. לנחמן מעולם לא הייתה ביוגרפיה ברורה ואפילו לא שם משפחה. נונדיס זיהה שהמבטא שלו בעברית היה מעט זר, אך לא הצליח לזהות את מקורו.[6]

הקלטה חמישית

מדארסי: "ספר לי על נחמן"

נונדיס: "אה, נחמן, כן, הוא היה, איך אומרים? משהו מיוחד, הוא היה, אדם מרתק, מרתק ביותר, הוא הופיע, אתה מבין, הוא הופיע ככה יש מאין, ממש מחוץ לכחול, בערך ארבעה שבועות אחרי ששלחתי את רשימת המרגלים הישראליים, וידעתי, פשוט ידעתי שהוא קשור לזה, למה? קודם כל בגלל השם, כי נחמן זה לא שם, איך אומרים? שם של היום, שם נפוץ, משהו יותר ארכאי, אתה מבין, וגם המבטא, האקצנט, היה לו מבטא קצת מוזר, לא יכולתי לשים על כך את האצבע, אבל המבטא היה אחר, כמו מישהו שלמד עברית כשפה שנייה, ולא רק המבטא, גם העברית עצמה, לפעמים הוא דיבר כמו מישהו שיצא מתוך התלמוד יותר מאשר מישהו שנולד באמצע המאה ה-21, משפטים כמו "קודם שנאכל מוטב עלינו ליטול ידיים", באמת משונה, באמת משונה…"

מדראסי: "ואתה, וחשדת בו?"

נונדיס: "חשדתי זו לא המילה, לחשוד, לא, הבנתי, שהוא קשור לאיראנים, הבנתי את זה די בהתחלה"

מדראסי: "לא קיבלת סיוע מהכוח העליון?"

נונדיס: "לא, לא, אני יודע, מוזר, אבל הייתי באותו זמן בתקופת שקט, בתקופה שבה פחות תקשרנו, כמו שאומרים, אני מכיר תקופות כאלה, והן לא הפריעו לי בעבר, ידעתי שהוא יחזור אליי, ושאם הוא מניח לי, כנראה שיש סיבה, אולי הכול חלק מהתכנון שלו, או שההפסקה קשורה לגדילה האישית שלי, להעצמה שלי, ככה גם היה כשהתחלתי ללמוד סייבר, כן, הוא נתן לי את הכיוון הכללי, ואחר כך הייתי עם עצמי, אבל ידעתי שאם אשאל שאלה או אבקש משהו, הוא יהיה שם בשבילי, ולא הייתי צריך, הסתדרתי, האמנתי שאני מסתדר וזאת הסיבה שלא פניתי אליו, לא היה לי צורך, הוא שומר עליי ככה או ככה, ובכל מקרה, אם נחזור לנחמן, כי זאת בוודאי השאלה הבאה שלך"

מדראסי: "כן, נכון, בבקשה"

נונדיס: "אם כן, נחמן היה איש שיחה מרתק, ממש מרתק, ידען גדול, חובב אמנות, בעל בקיאות פנומנלית בזרמים פילוסופיים וביסודות הפילוסופיה של הדתות, אדם מבריק ממש, מבריק, וכשדיברת איתו, הרגשת שהוא כולו איתך, לא שופט אותך, לא מבקר אותך, מקשיב לך בצמא, ואין בו טיפת ציניות או רוע, ואתה, כשאתה מדבר עם מישהו כזה, אתה רוצה להתכסות בטוב הזה, להעשיר את עצמך בידע, ותזכור שהגעתי מהאקדמיה, אנחנו מוקפים בידענים והרבה פעמים בטוחים שאנחנו טובים יותר מהאנשים הרגילים, טובים יותר, כן, וככה, כשאתה מדבר עם מישהו כמו נחמן, אתה לא רוצה להתבלט, אתה מבין שבסיטואציות אחרות היית מתנשא מעל האדם שאתה מדבר איתו, ופה אתה פשוט לא רוצה, לא רוצה, אתה רק רוצה לספוג ולספוג ולספוג, ובאמת, היו לנו כמה שיחות מרתקות, מאתגרות אינטלקטואלית ובעיקר מהנות, ואני, הייתי שמח אם הייתי יכול להיות, אם היה לי חבר כזה, והצטערתי שאלה היו, שאלה הנסיבות שפגשתי מישהו כמוהו, כי זאת סוג של תחושת החמצה, של מה שלא היה יכול לקרות בחיים האלה שלנו"

מדראסי: "ומתי הוא ניגש לעניינים, כמו שאומרים, מתי הוא הציע לך את ההצעה הגדולה?"

נונדיס: "הוא לא, הוא מעולם לא ממש הציע לי, אנחנו דיברנו על פילוסופיה, על אמנות, ואחרי כמה פגישות כאלה, בעיקר פגישות שהוא מצא אותי כשהייתי פנוי, כן, כשלא הייתי, כשלא מיהרתי, אז אחרי כמה פגישות כאלה גם דיברנו, באופן טבעי ומתבקש, על הקשר שבין פילוסופיה לפוליטיקה לדת, ואתה מבין, השיח הפוליטי תמיד מרחף מעל, תמיד, כן, ויש קשר הדוק גם לאמנות, וככה הוא התחיל למתוח ביקורת על הממשלה, על האג'נדה של התנועה הציונית, הוא, הוא לא אמר "אג'נדה" הוא אמר "אג'ינדה", כן, "אג'ינדה" ונשמע כאילו האוויר ברח לו דרך האף במילה הזאת, אבל, אמרתי קודם, לא, טעיתי, הוא לא מתח ביקורת על הממשלה ועל האג'נדה של הציונות, הוא שיקף את המציאות המורכבת, את הביקורת אני השלמתי, את הביקורת הזאת, אני הייתי זה שהבין שזאת ביקורת, ובינינו, זה לא שהדברים היו חדשים לי, הכרתי הכול מהתקופה, כמו שאומרים, התקופה הרדיקלית שלי, כן, ועדיין הסכמתי עם כמה מהרעיונות האלה, עדיין הסכמתי איתם, והבנתי לאן הוא חותר. אני הבנתי שהוא רוצה לדעת לאן נושבת הרוח, ושיתפתי פעולה, כן, מפעם לפעם הוא גם, הוא דיבר על מה שהוא קרא לו במירכאות המורכבות של הקיום של מדינת ישראל במרחב הגיאוגרפי של המזרח התיכון, ושוב, הוא צודק, כי אנחנו לא יכולים להתקיים במרחב הזה במצב הנוכחי שלנו, כל עוד אנחנו מגיבים בתוקפנות מוגזמת על כל מקרה רנדומלי של הפרת ריבונות, אנחנו משדרים מסר של פרנויה, מסר שאנחנו היסטריים, כלומר אתה באמת מאמין שכל אירוע קשור לאירוע אחר? באמת חושב שיש איזה מאסטר-מיינד שמתכנן להפיל אותנו ולקחת את מקומנו? הרי ברור לך שאין בזה שום היגיון, שום היגיון, כמו חסידי תיאוריות קונספירציה שמחברים את כל הנקודות הלא מקושרות למזימה אחת, ככה גם המנטליות הציונית-היהודית שלנו רואה כל דור ודור שקמים עלינו לכלותנו, וזה פשוט אבסורד, אבסורד, ומכאן נחמן המשיך לדבר על כך שברוב המקרים, והאמת היא שהוא היה די משכנע, שברוב המקרים, אותם מקרים של הפרת ריבונות היו בכלל תגובה לתוקפנות ישראלית, כלומר הסיבה והמסובב הם הפוכים ממה שאנחנו רגילים לחשוב, שוב בגלל המנטליות הציונית-יהודית שלנו, שעזרה לנו לשרוד, וזה חשוב לזכור, אני לא מבטל או שולל, חס וחלילה, אבל יש זוויות התבוננות נוספות, ונחמן בהחלט הראה שכדאי לבדוק את הדברים, לרדת לעומק כמו שאומרים, ושוב, רוב הזמן שיתפתי פעולה כי ידעתי לאן הוא מתכוון להוביל אותי, וידעתי שבמקרה הזה יש תשובות נכונות ותשובות לא נכונות, יש התנהגויות נכונות והתנהגויות לא נכונות, לכן אימצתי, או ליתר דיוק, אני, אני נכנסתי לדמות של מי שהייתי בתור נער, רק בשיחות איתו, חזרתי קצת לאידיאולוגיה של פעם, הייתי חייב, שיחקתי את המשחק, כן, אמרתי לו את מה שהוא רצה לשמוע, ואחרי כמה שבועות, כן, כמה שבועות, לא זוכר בדיוק כמה, הוא דיבר על המרגלים הישראליים שהסגרתי ואמר שהרבה זמן לא מסרתי לו כלום, ואני זוכר, אני, זאת הייתה אמירה מוזרה, כאילו היה זה מובן מאליו שאני עובד אצלו, אצלם, ככה, אתה מבין, לא היה לנו חוזה או, לא היה הסכם, פשוט מאוד, איך אומרים? המשכנו כאילו כרגיל, like it was meant to be"

מתוך הרשימות:

בהמשך, "נחמן" העדיף לשוחח עם נונדיס שיחות קצרות מאוד, משפטים בודדים, והשיחות האלה התקיימו כמו בסרטי הריגול, במפגשים רנדומליים ואקראיים, כביכול, כשהשניים ישבו על ספסל בגן ציבורי. במפגשים הללו, נהג "נחמן" לציין נקודת איסוף, כלומר מקום שבו נונדיס ימצא פתק קטן, ובפתק, לאחר פיענוח הצופן, הייתה, בדרך כלל, כתובת אלקטרונית, שאליה התבקש נונדיס לשלוח את החומרים שאסף, ולעיתים נלוו לכתובת בקשות רקווסט למשימות ספציפיות, למשל פריצת סייבר לגופים ממשלתיים וציבוריים, דליית מידע רגיש על בכירים ישראליים וכיוצא באילו.

נונדיס מעולם לא שאל את "נחמן" שאלות אישיות ולא חקר לדעת איזה ארגון עומד מאחוריו, משום שלדבריו, לא היה טעם בכך, הוא הניח ש"נחמן" ישיב בשלילה אם יישאל שאלה דיירקטית מדי, והסיק שלסוכנות הביון האיראנית, כמו לסוכניות ביון אחרות, יש ארגונים מסונפים שאינם קשורים בשום אופן למדינה המפעילה אותם, ואם להסביר זאת במילים אחרות, "נחמן" יכול היה להיות כל אדם שהוא, העובד בחברת מודיעין פרטית, שמספקת שירותים, אם אפשר לכנות זאת כך, לכל המרבה במחיר, או במקרה הפחות טוב, לסוכנות הביון האיראנית.

ונונדיס סיפק את הסחורה, בנדיבות וללא כל תמורה, מלבד הסיפוק שבצידוק האידיאולוגי או הציווי הרוחני שנונדיס קיבל מהכוח העליון. אך "נחמן" לא ויתר, ופתח על שם נונדיס חשבון בבנק בשווייץ, שלשם הועברו סכומי כסף, שנועדו, כך אמר לו "ליום סגריר". למעשה, הפירוש של "יום סגריר" אינו כפי שנדמה לצופה מן הצד, העשוי לחשוב שמדובר לרגע שבו ייחשף המרגל וייאלץ לברוח. "יום סגריר", וזאת טכניקה ידועה בקרב מפעילי מרגלים ברחבי העולם, הוא היום שבו נוצר חשש שהמרגל יקבל רגליים קרות, וינסה לנטוש. או אז יזכיר לו המפעיל שעל שמו קיים חשבון בנק שמן, ויהיה חבל אם מישהו אחר מלבד שניהם יגלה על כך.[7]

הקלטה שישית

מדראסי: "בפעם הקודמת סיפרת לי, אתה, היינו כשהתחלת להעביר מודיעין לאותו 'נחמן', שהתיידדתם."

נונדיס: "כן, לא, לא בדיוק, נהניתי מחברתו אבל לא יכולנו להתיידד, הוא, אתה מבין, הוא היה המפעיל שלי, ואני הדבר הראשון שהוא זורק מתחת לגלגלי האוטובוס אם קורה משהו רע, זאת מערכת יחסים, זאת הייתה מערכת יחסים מורכבת, וידעתי מה ההשלכות, מצד אחד הוא ידאג לי וישמור עליי, כל עוד אני משרת את האינטרסים שלו, קראתי על מקרים כאלה, קראתי המון ביוגרפיות של מרגלים וספרי מחקר על סוכניות ביון, בתקופת המלחמה הקרה וגם אחריה, הכרתי את המתודות, ידעתי מה הייתה הסיבה שהוא פתח לי חשבון בבנק בשווייץ, ידעתי הכול."

מדרראסי: "ושיתפת פעולה."

נונדיס: "ברור, שיתפתי פעולה, זה היה הדבר הנכון, הדבר, ככה הכול היה צריך להיות."

מדראסי: "כן, כן, נכון, ובכל זאת, איך אתה, מה הרגשת?"

נונדיס: "מה הרגשתי? מה הרגשתי? שאלה טובה, לא חשבתי עליה, מה הרגשתי… אני, אני לא זוכר מה הרגשתי, תראה, תבין, הייתי שקוע בעניינים, וידעתי, וזאת הייתה עוד עבודה, עוד משימה שהייתי צריך לעשות, כי, איך אומרים? לא הייתה לי ברירה, ונהניתי מהחיפוש, מהאתגר, מהמשימות, אולי אפילו, אם לומר את האמת, התגאיתי בעצמי, אולי פה התחלתי, אולי זאת הייתה הטעות שלי, שבגללה, כן, אני, גאווה, לא סתם הנצרות רואה בגאווה אחד משבעת החטאים, כי"

מדראסי: "סליחה, ברשותך, רגע, סליחה שאני קוטע אותך, אבל אני חייב, אני סקרן לדעת איך אתה מרגיש כשאתה יודע שאתה, במו ידיך, שלחת אנשים למות, למות מוות בעינויים, מוות נוראי, ואיך, אתה אתה, אתה הרי איש משכיל, הומאני, אתה יודע שהמשחק הזה, אם אפשר לקרוא לזה משחק, אתה יודע שהמשחק הזה מסוכן, הוא יכול לסכן אלפים, אלפי ישראלים, בני עמך, חברים, משפחה, ואני, אני סקרן לדעת מה אמרת לעצמך, ואני לא רוצה להישמע שיפוטי, אבל אתה מבין, זה לא נתפש שאדם יעשה דבר כזה, לא נתפש, והייתי רוצה לדעת, לשמוע, איך אתה מרגיש עם כל העניין הזה? תודה לך על הסבלנות"

נונדיס: "אה, זה, כן, אתה מבין? לא ממש, אני לא ממש זוכר מה הרגשתי, כמו שאמרתי, לא חשבתי על הפרטים, על האנשים, אלא על התמונה הרחבה, הגדולה יותר, כי אלה, כי זה מה שהייתי צריך לעשות, אם תרצה, אלה היו ההנחיות, או כמו שאומרים, רק מילאתי פקודות, אתה מבין, רק מילאתי פקודות, וברור שאם אני חושב על רוי שמר או על שון צדפי[8] או על כל אחד מהסוכנים הישראליים שפעלו באיראן, ברור שאני מרגיש זוועה, אני מצטער בשבילם, זאת טרגדיה, אבל חשוב לזכור, אתה מבין, חשוב לזכור שהם ידעו מה הסיכונים, הם, הם, זאת הייתה העבודה שלהם, על כל המשתמע מכך, והם, גם הם ידעו שאתה לא יכול להתבונן בפרטים הקטנים אם אתה רוצה לעורר שינוי גדול, וככה גם אני, ככה גם אני."

מתוך הרשימות

במשך ארבע שנים כמעט, העביר נונדיס ל"נחמן" את כל תיקיית הפורטפוליו, וביצע עבורו שבע משימות של פריצת סייבר למתקנים ממשלתיים ברמות שונות של סודיות. האם מישהו ממכריו ועמיתיו חשד בו? קשה לדעת. מבחינתו, הוא התנהג כרגיל, לימד ביום, ועסק בסייבר מתוחכם ואפל בשעות הלילה, ד"ר ג'קיל ומר הייד, במידה מסוימת, או יותר מדויק, כמו נבל-על, מתוך סרטי האקשן הלא מתוחכמים.

ביוני 2055 הטיל "נחמן" על נונדיס את המשימה בה"א הידיעה: עליו לחשוף את כל הסוכנים הישראליים הלא-רשמיים[9] הפועלים בשטח ארצות הברית, בעלת בריתה הקרובה של מדינת ישראל. נונדיס ידע שהאינפורמציה הזאת תמוטט את הברית בין המדינות, תשחיר את תדמיתה של המדינה ותשאיר אותה איסולטית לגמרי, ללא כל תמיכה או גיבוי בפורומים הבינלאומיים. למעשה, כך הסביר "נחמן", המטרה האמיתית הריאלית אינה אלא סכסוך בין המדינות והוקעתה של מדינת ישראל כמדינה מחרחרת מלחמה ובוגדנית.

הקלטה שביעית

מדראסי: "ספר לי על המשימה האחרונה שקיבלת".

נונדיס: "אתה, אתה לא באמת רוצה שאכנס לכל העניינים הטכניים, נכון? כן, טוב, ברור שלא, כן, בכל מקרה, הייתי צריך לפרוץ שוב לשרתים של המוסד, והפעם, כמובן, הפעם ידעתי שהולך להיות הרבה יותר קשה, הרבה יותר קשה, כי הם למדו, הם שדרגו את המערכות, הכניסו נקודות ביקורת, חסמו את הדלתות, הדלתות זה המונח שאנחנו קוראים לדרך הכניסה למקום כלשהו, כן, חסמו את הדלתות, אם הדלתות, אפשר לומר שאם הדלתות היו דלתות מפלדה, אז הם ריתכו את הצירים שלהן והוסיפו שלושה בריחים בכל צלע, ממש בלתי חדיר, או לפחות ככה נראה ממבט ראשון, והאמת היא שאתה, כאזרח, יכול להיות רגוע שקודש הקודשים של הביטחון מבוצר ככה, באמת, על כל פנים, הייתי צריך ללמוד הכול מחדש, זה לקח זמן, אני חושב חצי שנה רק להבין מה הם עשו שם, ויש לי, אפשר לומר, מזל שהיו לי כבר לא מעט מכרים, חברים, לא יודע איך לקרוא להם, בדארקנט, הם, ביחד עבדנו על הפרויקט הזה, אתה מבין, הצטרפתי לקבוצות של האקרים כאלה, כי יש פרויקטים שאתה לא יכול לבד, אתה צריך שמישהו ייתן לך גם כוח למעבד, ויש חוות מיוחדות כאלה שאתה יכול לשכור, כן, אתה מעביר תשלום לא מסומן, זה מצחיק שאף אחד מהם לא מקבל מטבעות קריפטו, אתה מעביר תשלום לא מסומן ומקבל זמן עיבוד, ואתה צריך שיעזרו לך, שיריצו סקריפטים, פרומפטים ופרינטים, וזה כמו נמלים או רסיסי חומצה או מים ששוחקים אבנים, כל טיפה עוזרת עוד קצת להחליש את המערכת, עוד נדבך שלא ידענו עליו פתאום מתבהר, עוד מקום שבו אפשר להשחיל את הלום הווירטואלי כדי לפתוח את הדלת, ועל זה עבדנו עוד כמעט חצי שנה, איך אומרים, הדברים לא באים בקלות, ואחרי שאתה בונה את הסקריפטים ואת הפרומפטים אתה צריך להמתין ולוודא שהמערכת שבנית לומדת את המטרה שלה ויודעת להתמודד, לעשות את מה שהיא צריכה לעשות, כן, זה לוקח זמן."

מדראסי: "הרגשת ש'נחמן' לוחץ עליך לסיים?"

נונדיס: "אה, לא, כן, תראה, הוא אמר לי שבקרוב הוא אמור לקבל איזה קידום, לא הסביר יותר מזה, והבנתי שהוא כביכול מבקש ממני לוח זמנים, היה לי ברור שהוא, הבנתי שהוא רוצה לקבל קרדיט על המבצע, ואם המבצע יסתיים אחרי שהוא ילך, הקרדיט, כל היוקרה תהיה של מי שיבוא במקומו, לא שלו, ואמרתי לך, רציתי, מאוד הערכתי אותו, רציתי לשמח אותו, אז קבעתי לוח זמנים ריאלי ושיתפתי אותו, הייתי, הרגשתי כמו הייטקיסט, אולי, אפשר לומר שהייתי הייטקיסט אבל מהצד האחר, כן, אתה מבין, זאת הייתה משימה, המשימה הקשה ביותר, כמו שאמרתי, לפני כן הוא ביקש ממני כל מיני משימות קטנות יותר, למשל לפרוץ לשרתים של חברת החשמל, לשתול שם טרויאני שאפשר יהיה להפעיל מרחוק, לאסוף מודיעין כלכלי מכל מיני חברות גדולות, מה שיכול לזעזע את הכלכלה מספיק כדי להשיג את המטרה, דברים מהסוג הזה"

מדראסי: "אני יכול, אתה אולי, אני מחפש את המילים לשאול את השאלה"

נונדיס (צוחק): "זה בסדר, יש לנו זמן, אני לא הולך לשום מקום"

מדראסי: "כן, כן, ברור, בפעם הקודמת אתה, בפגישה הקודמת אמרת שהיית, שהכוח העליון היה בתקופת שתיקה ארוכה, והאם, הוא עדיין היה בתקופת שתיקה?"

נונדיס: "אה, לא, לא, ממש לא. האמת היא שנעזרתי בו הרבה, בעצם הוצאתי אותו מהשתיקה, כמו שאומרים, גם שאלתי וגם כיוונתי אנשים ככה שיעזרו לי, לפעמים, אתה יודע, אנשים בעולם האמיתי שהייתי צריך שישאירו אותי בשקט, ולפעמים אנשים בקבוצות שלי, בעיקר כשחשדתי שהם מסתירים ממני משהו, אתה מבין, האקרים בדארקנט הם אנשים עם הרבה סודות וחברים כאלה הם חברים בעירבון מאוד מוגבל, לא חברים ביומיום, כאלה שאתה יכול לסמוך עליהם, הרבה מהאנשים האלה נהנים לעזור, אבל אי אפשר, אבל הנאמנות שלהם, איך אומרים? אם מישהו יציע להם מספיק כסף, הם כבר לא יהיו חברים שלך, וזה בסדר, אלה כללי המשחק, ככה זה."

מדראסי: "הציעו לך כסף כדי ללכת נגד החברים האלה?"

נונדיס: "לי? לא, מה פתאום, אני ממוקד מטרה, אני לא שכיר, אני עושה את מה שאני רוצה, אבל היו לי חברים שאיך נאמר? התנכרו אליי תקופה מסוימת ואחר כך חזרנו להיות חברים, ואני, לא שאלתי מה קרה, הבנתי שכנראה עדיף לי לא לדעת, כי הם, הם יודעים מה אני מחפש, לא יודעים מי אני, אבל יודעים מה אני מחפש, ומקרים כאלה הם מקרים שבהם עדיף לא לשאול שאלות, אם אתה מבין למה אני מתכוון."

מדראסי: "כן, כן, בוודאי, קטעתי אותך, סליחה, היית, סיפרת על 'נחמן' ושמסרת לו לוח זמנים."

נונדיס: "נכון, נכון, לוח זמנים, כן, וזהו, את השאר אתה יודע."

מדראסי: "אני יודע מה שפורסם, אני, אני אשמח לשמוע ממך"

נונדיס: "ממני? שיהיה, טוב, אז זה היה ממש כשהצלחנו לפרוץ את הדלת האחרונה למה שקראנו לו קודש הקודשים, המקום השמור ביותר במערכות של המוסד, ואז נפרצה דלת אחרת, הדלת של הדירה שלי, הבית שלי, הם, היס"מ פרצו אותה, אבל בשקט, נטרלו את האזעקות, נכנסו אליי הביתה ותפסו אותי איך שאומרים, בידיים אדומות, בשעת מעשה, הייתי בשיא ההתרגשות ולא שמתי לב, ופתאום מישהו לקח לי את יד ימין ומיד אחר כך, ממש כמעט באותו הזמן לקח את יד שמאל, הם לא רצו שאשמיד ראיות או משהו, הפילו אותי על הרצפה, אזקו אותי והביאו איזה בחורה שבדקה את כל מה שעשיתי, והבנתי, התברר שבחדר שאליו פרצנו, פרצתי, בקודש הקודשים, היו רק הפרטים של אותם הסוכנים שהסגרתי בפעם הקודמת, לא היו שם מרגלים ישראליים בארצות הברית או משהו, רק האנשים שכבר מתו, וזה היה, זה היה כמו קבר מבוצר, הם בנו סביבם מצודה אדירה של סייבר והגנות, וחיכו לראות אם אצליח לפרוץ, והצלחתי, כן, לזכותי ייאמר שהצלחתי. הצלחתי.

מתוך הרשימות

הסוף ידוע. נונדיס נתפס, נחקר תקופה ארוכה, נשפט בדלתיים סגורות ונכלא באגף מבודד בתנאים מחמירים. כשנשאל, במהלך המשפט, להצדקת מעשה הבגידה, שתק וחייך חיוך מסתורי, שבצילומים התפרש כמתנשא ואפילו כמתריס. מי היה אותו "נחמן"? התשובה אינה ברורה לגמרי. נונדיס סבור ש"נחמן" היה מפעיל מרגלים שכיר שקיבל חוזה טוב יותר משירותי הביון של ישראל. מדוע הכוח העליו, היקום, לא הזהיר אותו שמדובר במלכודת? נונדיס סבור שהשאלה הזאת אינה רלוונטית, משום שבסופו של דבר, הכול יסתדר לפי התוכנית הגדולה.[10]

---

[1] לשם נוחות הקריאה, תמלולי ההקלטות מובאים כאן ברצף, ללא ההשתהויות והגמגומים (העורכים).

[2] בשולי הרשימה כתב מדראסי את ההערות הבאות:

• לראיין את כריס באומן מתל-אביב לגבי החשד להטרדה
• להוסיף רשימת פרסומים של נונדיס
• לקרוא את הסקירה של ענתבי

[3] בשולי הרשימה כתב מדראסי את ההערות הבאות:

• להזמין את הספר של בראון "supernatural and beyond", 2062
• צריך ניסוי חוזר, הפעם עם שיבוש בציטוט
• עשו בדיקות לפעילות סרוטונין ודופאמין?
• להוסיף את ההגדרה של מדיום שניסחה בוסיני Il Mondo Oltre
• לבקש ממוטי את הספר על מחלות נפש

[4] בשולי הרשימה כתב מדראסי את ההערות הבאות:

• מיכל יכולה להשיג לי את הטופס שלו? אולי גם את הסיבה לדחייה
• מי היה הפוליטיקאי שאמר שהוא היה יכול להיוולד מחבל

[5] בשולי הרשימה כתב מדראסי את ההערות הבאות:

• לעבות את המידע על הדארקנט, מחקרים, סקירה היסטורית
• הביוגרפיה של אחמדיאן
• מה כתב תומר על פרשת "הפרופסורים הבוגדים"?
• לחפש ציטוטים מהדו"ח של פלבר

[6] בשולי הרשימה כתב מדראסי את ההערות הבאות:

• הפניה מדויקת לציטוט של שעשוע
• לא מצאתי את השמות של הסוכנים. אולי איידן יכול לעזור
• לקרוא שוב את הממואר של פרקינס, בפרק על הבגידה הגדולה

[7] בשולי הרשימה כתב מדראסי את ההערות הבאות:

• הספר של לייבוף, Ein Spion Sein
• להוסיף מידע על נחמן מההקלטות, אמנות, פילוסופיה
• הצופן היה מתוך הספר קים של קיפלינג, להרחיב

[8] השמות פורסמו באישור הצנזורה (העורכים).

[9] הכוונה לסוכני מוסד שאינם נושאים בתפקיד כלשהו בשגרירות, וביניהם מרגלים רדומים ומפעילים (העורכים).

[10] בשולי הרשימה כתב מדראסי את ההערות הבאות:

• לנסות להשיג את ההערכה הפסיכיאטרית מהמשפט
• לא ניתן לשלול לחלוטין שנחמן היה איש מוסד, אבל למה חיכו כל כך הרבה זמן עד שעצרו אותו? תמוה.
• עינויים בחקירות, להוסיף: מניעת שינה, מכות יבשות, איזוק
• יצר הנקמה של המוסד, לאחר פרשת הסוכנים
• חשבון הבנק בשווייץ היה חשבון פיקטיבי, והדיווחים שהועברו על הפקדות היו זיוף. נונדיס גילה כשרצה לשלם לעורך דין.
• הכוח העליון – אולי באמת יש משמעות לכל הפרשה הזאת? ימים יגידו