מי את, חשיבה ביקורתית?

אינפורמציה (אילוסטרציה)

אחד הנושאים החשובים לי הוא נושא החשיבה הביקורתית, ומן הראוי שהרשימה הרצינית הראשונה כאן תוקדש למושג המעורפל הזה, שרבים מדי שוגים בהבנתו.

אני סבור שהטעות הנפוצה נובעת בשל השימוש במילה "ביקורתית". "ביקורת" נזכרת בתנ"ך בהוראת בדיקה, ואין לנו טענות על כך. בעברית החדשה, התרחבה המילה ביקורת לשתי משמעויות: 1. הערכה וניתוח, 2. מתן הערכה שלילית. הצירוף "ביקורת בונה" נולד כסוג של ניגוד לאותה הערכה שלילית.

החשיבה הביקורתית אינה חשיבה לצורך חיפוש המגרעות ברעיון מסוים, אלא הערכה ניטראלית של הנושא הנדון. החושב הביקורתי אינו בהכרח ספקן, הוא אינו נוקט בגישת "ישחקו הנערים לפניי", אלא אדם שכשהוא נחשף למידע חדש הוא מנסה להעריך אותו על סמך הכלים העומדים לרשותו, מבלי למהר לאמץ עמדה כזאת או אחרת.  באופן אירוני, דווקא הניסיון למצוא מגרעות ברעיון מסוים (=ביקורת, הערכה שלילית) הוא הראיה להיעדר חשיבה ביקורתית.

בכמה הזדמנויות בתקופה האחרונה נתקלתי בשותפים לשיחה שהסבירו לי שהם דוגלים בקידום החשיבה הביקורתית, כדי ללמד את הילדים ואת הסטודנטים לערער על מוסכמות, לא לחשוש לשאול שאלות ובמקרים קיצוניים אף לסרב פקודה בצבא או להתעמת עם המרצים בשיעור.

הסברתי לבני שיחי, שהערכים האלה הם ההיפוך הגמור של החשיבה הביקורתית. ערעור על המוסכמות הוא תוצאה של חשיבה מעמיקה ובחינה של הידע הקיים, ולא מטרה לעצמה. אם נחרוט על דגלנו "ערעור על המוסכמות" נקבל אנשים שאינם מוכנים להכיר בסמכותם של מדענים ובעלי מקצוע המומחים בתחומם.

כתבתי "אם", אך למעשה אין פה תנאי אלא תיאור של המצב הקיים: תורת הארץ השטוחה מושתתת בדיוק על העיקרון הזה. התומכים בתורה הזו מתכחשים למדע (תצפיות, חישובים ותחזיות שהתגשמו) ולמדענים העוסקים בתחום. לתומכי הארץ השטוחה אין ראיות לצורת הארץ, מכיוון שלשיטתם העולם מוקף בחומת קרח, היא אנטארקטיקה, שלא ניתן להתקרב אליה, והטיסות לחלל הן זיוף מתוחכם. הנה כי כן, קבוצת אנשים המוכנים לערער על מוסכמות ולהוכיח מדענים ומומחים אחרים. האם זאת חשיבה ביקורתית? ברור שלא.

ערעור על מוסכמות אינו דבר של מה בכך. אם אנחנו מבקשים לערער על המוסכמות, נכון וראוי להכיר את הנושא לעומק, ובמקרה של הארץ השטוחה – צורת העולם הוכחה יותר מאלפיים שנים לפני שהגיעו אלינו התמונות שצולמו בידי האסטרונאוטים הראשונים.

אם כן, כיצד אני תופס את החשיבה הביקורתית?

לשיטתי, החשיבה הביקורתית היא תפיסת עולם, שבה השאלה העיקרית היא "איך אני יודע את מה שאני יודע?"

המקורות לידע הם שונים ומגוונים: התנסות, לימוד, תצפיות ועוד. עם זאת, הידע של כל אחד מאתנו הוא מוגבל (מסיבות טבעיות), ומכיוון שהוא מוגבל הוא חלקי.

האימרה "החוכמה האמיתית היא הידיעה שאינך יודע" מיוחסת לסוקרטס (ביוונית עתיקה זה נשמע יותר טוב). סוקרטס נהג לשאול את בני שיחו שאלות רבות, והאזין בקשב רב לתשובותיהם. ככל שהדיון העמיק, כך הפכו השאלות נוקבות יותר, עד שבני שיחו חשו שהוא מערער את תפיסת עולמם. אני נהנה לדמיין שבחלק מהמקרים הוא נהנה לפוצץ בלונים נפוחים מחשיבות עצמית, וזהו עצם העניין: לעולם הידע שברשותנו יהיה חלקי ומוגבל, ועלינו להיות מוכנים לקבל מידע חדש ונוסף. המידע הזה עשוי לחזק את מה שידענו קודם, או להפוך את הקערה על פיה.

בשיעורי הכתיבה הטיעונית אני נוהג להסביר לסטודנטים על חשיבותם של ביטויי ההסתייגות. ביטוי ההסתייגות הפשוט ביותר יכול להציל תיזה מקריסה מוחלטת, רק משום שהוא משאיר פתח מילוט לאדם הכותב. ביטויי ההסתייגות אינם קוסמטיקה, אלא חלק מתפיסת עולם: אני מכיר בעובדה שכל המידע שעל פיו גיבשתי עמדה לגבי נושא מסוים הוא מידע חלקי, ואני מוכן ומזומן לקבל עליי מצוות "צא ולמד".

קשה להגדיר את החשיבה הביקורתית במשפט מחץ. החשיבה הביקורתית מתחילה באזור הלא נעים של חוסר ידע וחוסר ודאות, ולעיתים היא עשויה להסתיים בחוסר ידע ובחוסר ודאות, אבל הפעם מדובר בסוג אחר של חוסר ידע ושל חוסר ודאות.