הקיץ הוא עונת האבטיחים. אם כדי לצאת ידי חובת סדר פסח יש לומר פסח, מצה ומרור, הרי שכדי לצאת ידי חובת הקיץ, יש לאכול אבטיח.
הדעת נותנת שהאבטיחים המבוקשים ביותר הם האבטיחים המתוקים, בניגוד לאחיהם האבקתיים או האבטיחים שמתיקותם דלילה עד שאינה מורגשת. וזאת יש לומר – אבטיח שאינו מתוק, מותיר טעם מר. אך כיצד נבחר את האבטיח המתוק מכול?
רבים וחכמים נתנו בהם סימנים: אבטיח עגול הוא אבטיח ממין נקבה, והוא מתוק מהאבטיחים המוארכים, שהם אבטיחים ממין זכר; אם הפסים שעל גב האבטיח בולטים כתלמים, הרי שמגדליו הפסיקו את ההשקיה בימים שלפני הקטיף, והיעדר הנוזלים מגביר את מתיקותו; העוקץ עשוי להעיד על זמן הקטיף; אם תחתיתו של האבטיח צהובה, אזי הוא נשאר זמן רב על הקרקע, ואם תחתיתו לבנבנה, הרי שהוא נאסף ברגע הקטיף. כל אלה, גורסת המסורת, משפיעים על מתיקותו של האבטיח, ובל נשכח את שיטת ההקשה, המזכירה לרגעים מעגל מתופפים בתיפוף טקסי במערב אפריקה: האם הצליל המופק צלול או אטום?
חרף כל השיטות האלה, דומה שהאדם הרגיל, זה שאינו מומחה לאבטיחים, לעולם לא יוכל לדעת את התשובה. אלא אם כן הוא ירכוש כמה אבטיחים ויאכל אותם בבת אחת, או לחלופין, ינהל רישום מדוקדק ולאורך זמן, יפרט את כל המשתנים (ובכלל זה את מיקום האבטיח בחנות ואת מזג האוויר ביום הקנייה), אך רובנו איננו טורחים עד כדי כך.
מהרגע שפתחנו את האבטיח וטעמנו אותו, אנחנו עשויים לשמוח על מזלנו הטוב או להצטער על מזלנו הרע. לעולם לא נדע אם האבטיח שבחרנו היה המוצלח מכולם, הגרוע מכולם או בדיוק כמו כולם. כל שנותר לנו הוא לקוות שבפעם הבאה נעלה בחכתנו אבטיח מתוק.
המקרר הומצא בשביל האבטיח, ויחד מצדיקים את חבלי מולדתינו