רשימות

עבודה עיתונאית נועדה לסקר אירועים ולדווח עליהם לציבור, ולא לחינם נוצר הביטוי "כלב השמירה של הדמוקרטיה". לעומת הדיווח העיתונאי, שביסודו אמור להיות אובייקטיבי וענייני, הפרשנות היא סובייקטיבית, כפי שמלמד אותנו שורש המילה. הפרשן מסביר מכלול של מידע ומגבש אותו לכדי רעיון מזוקק וברור, אולם הפרשנות שלו נסמכת על תפיסת עולמו ועל הרגלי החשיבה שלו. הקושי […]

ב-28 בפברואר, בשעה 8:10 בבוקר התקבלו התרעות ברחבי המדינה ומאז נדרשנו להימצא בסביבתם של מרחבים מוגנים. ישראל וארה"ב החלו לתקוף מתקנים צבאיים ואחרים ברחבי איראן, תקיפות שעודן נמשכות נכון לכתיבת שורות אלו. במלחמה הזאת, כמו כל מלחמה, רב הנסתר על הגלוי. אמנם אנחנו מקבלים דיווחים על הצלחות צבאיות, אך בשל הצורך בחשאיות, אנחנו, כלומר האזרחים,

היום אנחנו מתחילים את השבוע הרביעי למבצע "שאגת הארי", אירוע הסטורי בכל קנה מידה, המתקיים בשיתוף פעולה מלא עם ארצות הברית בכבודה ובעצמה. הימים הראשונים למבצע היו ימים של אופוריה, למרות הפגיעות הקשות שישראל ספגה מיד כבר ביום המחרת (הפגיעה הקטלנית בבית שמש, 1.3.2026). אתרי החדשות והאולפנים התמלאו במומחים מכל סוג שהסבירו את מטרות המבצע

"אתה לא יודע להתווכח" אמרתי לשמעון (שם בדוי), חברי למחלקה. הזמן: ינואר-פברואר המקום: בסיס צבאי בגזרת בנימין, במהלך שירות מילואים ההקשר: בלילה הקודם נכחתי בוויכוח בינו לבין חבר אחר מהפלוגה, ויכוח שנסוב סביב הרפורמה המשפטית. ככלל, ויכוחים כאלה הם בילוי חביב להעברת הזמן, אך משאר הבחינות הם מיותרים לחלוטין. מתי בפעם האחרונה נכחתם בוויכוח שכזה,

בשנת 1780 הגיעו לעיר שטרסבורג הרוזן אלסנדרו די קליוסטרו ואשתו לורנצה סרפינה פליצ'אני. מהר מאוד הרוזן קליוסטרו שבה את לבם של אנשי האצולה, ולא בכדי: הוא היה מדען, מרפא, עסק באלכימיה, הפגין ידע נרחב בתורות הנסתר השונות (הן נסתרות מכדי שאפרט אותן כאן), ערך סיאנסים ואפילו טען לגיל מופלג, של אלפי שנים. כיום יודעים שקליוסטרו

לפני כעשרים שנה נתקלתי באינפוגרפיקה (עוד לפני שהמילה הייתה קיימת) שערכה השוואה בין שתי תחזיות עתידניות שבאו לידי ביטוי בשני רומאנים דיסטופיים: "1984" של ג'ורג' אורוול מול "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי. על "1984" אין צורך להכביר במילים. הרומאן הוא חזון בלהות של משטר טוטאליטרי ששולט בנתיניו באמצעות פחד ודיכוי. "עולם חדש מופלא"  הוא

בתמונה: תקשורת (אילוסטרציה) בעיצומי מלחמת "חרבות ברזל", אולפני הטלוויזיה ואתרי החדשות היו רוויים בהערכות, דיווחים, פרשנויות ומה-לא. למראית עין, הכול היה שקוף, ברור וידוע, ומותאם לעקרונות המנחים כל פרשן ואיש תקשורת: הצבא מתקדם בנחישות כשהוא מדשדש בבוץ העזתי (קלישאה מתקופת מלחמת וייטנאם), הוא נכשל באופן חרוץ ומצליח באופן פנומנלי. אגב דשדוש בבוץ העזתי – קלוד

בתמונה: אני לא יודע (אילוסטרציה) אני מבקש מכם לעצום עיניים, ולדמיין את עצמכם בדיון על נושא שקרוב ללבכם. כל נושא שהוא. אתם בוודאי מכירים את הנושא שעליו אתם מגינים בחירוף נפש, ומרגישים שעמדתכם מוצקה כמו מצוקי גיברלטר, או משהו כזה. כעת, שאלו את עצמכם: איך אתם יודעים שהידע שלכם הוא נכון? התשובות יכולות להיות רבות: